איך לחזק את עצמי מנטאלית ולהכין את עצמי לחיים? מרגישה חלשה ולבד

כנראה שהחלטתי שזה לא ממש נורא לפנות לאינטרנט כדי לקבל עזרה. אני מרגישה חסרת אונים והסביבה לא כל כך מבינה ותומכת. הסביבה והילדות שלי אני מניחה הם אלה האחראיים לדמות שנבנתה בי. לא שאני מתכוונת להסיר מעצמי אחראיות, אבל עם כל תסביך הנחיתות, אני מטילה על עצמי אשמות ולוחצת על עצמי גם ככה.
אני מרגישה שאני עוד ילדה, שלא מוכנה לשלב שאני נמצאת בו בחיים, על אף שלא מרגישה לא שייכת, אבל עדיין תמימה יותר משאני נוהגת לחשוב על עצמי. אני לא מיומנת באינטראקציה חברתית, זה משהו שאף פעם לא הלך לי בו, אני די חרדה מאנשים, סגורה, אבל אינטרוברטית מטבעי, ולא מצליחה לשחק את המשחקים שכולם משחקים. אני האחת שקל לתמרן, אמנם אני לא מאמינה לאנשים אבל קשה לי לייצג את עצמי בתור משהו חזק, מישהי שתגיד לא, שתסרב, שתהפוך את הסיטואציה, שתשחק את זה חזרה לטובתה, כמה שאני לא מנסה. אני פשוט לא מרגישה שאני הופכת למיומנת יותר. רק למדתי לא לסמוך. אבל זה הרגש, זה לא המעשה. לא הפכתי לשום חזקה יותר. זה היה קל יותר להיפגע ולא לדעת את זה.
חשבתי שכדאי לי לקפוץ למים העמוקים ולחפש עבודה קצת אינטנסיבית מבחינה חברתית כדי לבנות את עצמי אבל איך ששמעתי על התפקידים ומה שזה בתכלס ידרוש ממני, היכו בי יותר מדי חרדות והבנתי שזה לא מתאים לי. בצבא עשיתי מעצמי בדיחה. זה היה רציני שם. ובראיונות הולך לי ממש רע. אני מרגישה שאין לי את האנרגיה להתמודד עם הדברים האלה עוד.
אני עכשיו פשוט מחפשת מה לעשות עם עצמי ואני כל כך אבודה. אני שואלת את עצמי אם אני משקרת לעצמי יותר מדי ודורשת מעצמי דברים שאני לא מסוגלת להגשים. אני מאחרת את היעדים שלי כי אני לא מצליחה למצוא עבודה שתתחזק אותי כלכלית. עבודות שיכלתי לעמוד בהן מבחינה נפשית לא עמדתי בזה פיזית. אבל אין הרבה אופציות, לא בגילי ועם ניסיוני הדל ולא במהלך התקופה הזאת במדינה. אני רוצה לעזוב את הבית ולגור לבד, לחפש מקורות השפעה חדשים ולהתחיל לראות דברים חדשים, לעשות הכל בעצמי. אבל אולי אני לא מסוגלת לגור לבד. אולי אני לא מסוגלת לכל מה שאני רוצה. אני מפגרת ברמה המנטאלית של אנשים בגילי נראה לי ואני לא מרגישה שווה קשרים חברתיים חדשים או זוגיות. לא מזמינה את אלה יותר מדי. לימדו אותי לעשות ולא לדבר, אז הפסקתי לשנוא את עצמי לתקופה על כך שלא ידעתי לעשות והתחלתי לעשות ואני פשוט אף פעם לא עושה את זה נכון. אני שונאת שאני מרחמת על עצמי אבל מה עליי לעשות? איך לעשות את זה? איפה אני צריכה לעמוד? איך אני הופכת לחזקה יותר, ואדע להתמודד עם החיים? זה הרבה מאוד להתמודד איתו נפשית בשבילי, פחדנית שכמותי, אני מיואשת.
מעריכה את עזרתכם למגיבים, מקווה שלא תשתדלו להיות נחמדים, בטח יש דברים שאני צריכה לשמוע.