מרגישה לא טוב עם עצמי, מבולבלת, מנסה להשתפר אך מתוסכלת בלי שום סיבה

שלום רב, אני לא כל כך יודעת איך להתחיל, אך אתחיל חח
עוד חודש וחצי בערך אהיה בת 20, כרגע עושה שירות לאומי, עבדתי במספר עבודות ובכללי כל הקיץ היה מאד קשה לי. הצוות התחיל לזלזל בי ובעבודתי בגלל שמועות שמישהי הפיצה עליי, ולצערי נאלצתי לעזוב.
הייתי חודשיים בלי עבודה, ומרב עייפות, תסכול ודיכאון גם התחלתי לרדת במשקל (מ56 ל51). הפסקתי לעשות ספורט (פעם הייתי עושה הרבה) כי אני מרגישה שאין טעם ושבכל מקרה לא אהיה יפה.
יש לי המון רגשות מעורבים לגבי עצמי, למזלי הרב מאד, בן הזוג שלי מצליח להקים אותי! אך ורק בזכותו אני מרגישה שאני שווה, מיוחדת, ואני כל כך שמחה שיש לי אותו, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. אך העניין עם עצמי מחרפן אותי, התחלתי לאהוב את עצמי מצד ראשון, מרגישה שהתבגרתי בטירוף ויש המון תובנות שהגעתי אליהן, גם אם יש הרבה אנשים ששונאים אותי, חושבים שאני לא שווה מספיק.

כרגע לומדת לפסיכומטרי, הקורס התחיל בספטמבר והוא מאד יקר, אך לא חושבת שהצלחתי לממש את יכולות הלמידה שלי (זה הקורס השני שאני נמצאת בו), כי אני עצלנית ולא משקיעה בעצמי. כל הלימודים דרך הזום היו קשים לי, ובגלל הדיכאון לא הצלחתי להקים את עצמי וללמוד, הכל בגלל העצלנות שלי ומאד חבל על הכסף שלי בנוסף לכל.
אני אדם שקשה לו לעבוד, עבדתי שבוע במוקד טלפוני וזה הגיע למצב שאני בוכה ומקבלת חרדות לפני ואחרי כל שיחה (יש לי פחד מצעקות, והיו הרבה לקוחות שצעקו עליי ועקצו אותי מסיבה מסויימת).

אנשים, אני עוד מעט בת 20, מפחדת מהחיים, הרבה חששות עולות לראשי לגבי ההמשך שלי, לא יודעת מה אלמד. אני כל כך מנסה להקים את עצמי ולבנות את עצמי, אבל זה כבר הגיע למצבים שקשה לי לאכול (אני מגבילה את עצמי יותר מדי באוכל), וזה הגיע למצבים שאני לא רוצה לקום בבוקר, כי אני חושבת שאין טעם להמשיך את היום. אני מעצבנת את עצמי, כי לא כל כך חסרים לי דברים, יש לי אהבה מאמא שלי ומבן הזוג שלי, אני לא צריכה יותר מזה. אך עדיין שקועה בתוך עצמי ולא מצליחה לקרר את רוחי. היו לי הרבה טראומות בחיי לגבי החברה, פצעתי את עצמי במהלך בקיץ במהלך העבודה הקודמת (לא המוקד הטלפוני חח), והאמת שאני לא אשקר- יש לי לפעמים לחץ, יש המון אנשים שלפעמים צוחקים עליי ברחוב, לפעמים מלחיצים אותי (משפחה)... אבל אלה בעיות שקורות לאנשים ביומ-יום- ואני מרגישה שאני לוקחת דברים קשה מדי. אני רק רוצה להיות שמחה.

תודה שקראתם עד לכאן, זוהי הייתה שאלת פריקה ואשמח לעצות לאיך אוכל לבנות את עצמי מחדש.