איך להמשיך הלאה?

יש לי סיפור חיים לא פשוט
בגדול מגיל צעיר סבלתי מאלימות לא פשוטה בכלל מאחד ההורים..
אני זוכר מגיל 8-9 היא היתה קשוחה והייתי מחביא ממנה מבחנים וכו..
שהתחזקתי בדת בגיל 13 היתה אלימות קשה יריקות ושעונים עם היד חגורות.. אני מתארח אצל אנשים מגיל צעיר מאוד.. הקשר עם המשפחה הוא רק עם האבא והמצב שהוא משלם עלי דברים ואם היא תגלה הוא הסתבך וכבר ניסתה להוציא ממני כסף
עוד בגיל 13 שמעתי בגיל 18 תהיה בחוץ.. ושהתחלתי לקבקצתל כסף בגיל18 רצתה שכירות..
בשנים האחרונות אני גר לבד גם בחגים גם בשבתות הקשר רק עם האבא בעיקר בטלפון( כבר שש שנים)כי להיות איתה עשה לי ממש לא טוב
אבל הבדידות חונקת אותי
הגעתי למצב שאני לוקח מונית אומר לו סע למרות שלא היה לאיפה רק כדי לראות עולם וקצת לדבראיתן
הגעתי למצב שאני כל הלילה במאפיה מנסה לדבר עם אנשים ואני מנסה גם באוטבוסים וכו ובמאפיה חבר'ה קלטו את המצוקה ואמרו לי בוא תזמין לנו אספרסו והזמנתי וחשבתי שכך אני אקנה אותם.. ובסוף ניצלו אותי
שהיה לי חברים עשיתי הכול כדי לשמור על הקשר וכו כי זה מילא לי את החיים
הרגשה שמישהו מעריך אותך
מישהו שואל מה קורה ודואג לך
שאתה לא לבד בעולם
שאם אתה במיון וזה קרה לי לא נקרע לך הלב שאתה לבד
שאתה הולך ורואה אנשים הולכים ביחד או במסעדה ואתה כל הזמן לבד
והלב שלך נקרע
אני מסוגל ורוצה להשקיע המון בשביל קשר עם חברים
הבעיה שאין..
הגעתי למצבים שאני רואה אנשים מדברים מנסה להיכנס, לשיחה וכו אבל ברגע שהם רואים ושומעים שהרקע שלי לא כזה פשוט ואני קצת רגיש וחלש קצת הם נעלמים.
יש תקווה? .
שאני לבד יש פחות מוטבציה לעשות כושר למרות שאני אוהב...
לראות סדרות.. שום דבר

עוד אחד מרגעי השבר.
תגידו לי שיש מי שמבין אותי, לא במובן של קו חם, אלא במובן שיהיו רגעים בחיים שאני ארגיש מובן, שאני ארגיש שאני מבין את עצמי עוד לפני שאנסה להסביר לאחרים.

תגידו לי שיש גם אור, לא בתחומים אחרים בחיים, לא בעבודה , אלא בתחום הזה, של חברים, של משפחה.

תגידו לי שיש סוף טוב, לא כזה כמו בסרטים שלהכל יש פתרונות נורא קלים, אלא סוף טוב שעדיין יש בו סימני שאלה, שיש בו תחושה של עוצמה וגדולה נפשית.

תגידו לי שיש רגע של מנוחה מהבדידות הזאת, לא כזאת של קבוצה או מטפל שמקשיב, אלא כזו שבא מהחברים הכי קרובים, מהאחים הכי רחוקים.





.