אני לא יודע אם היא מעוניינת ומרגיש חרטה

אז אתחיל בזה שהכרנו בגיל 16 בערך ושמתי לב שהיה לנו קליק מוזר.
אני לא אדם שמדבר עם בנות, אז זה היה דיי חדש בשבילי. היא הייתה תלמידה חדשה בבית ספר שעברה לגור בעיר קרוב אליי ואני הייתי (או שאדייק יותר, עדיין) אדם טיפה מופנם

במשך כיתה י'-תחילת יא' הייתי במצב נפשי לא כל כך טוב, אז בחרתי לא להכניס לי עוד דברים לחיים שעלולים להביא בעיות נוספות ובמקרה הזה בחרתי לא לעשות משהו איתה כי אולי החוויה שלה איתי תהיה לא טובה (סלחו לי אם זה נשמע פתטי). ככל שעובר הזמן אני שם לב ליותר ויותר רמזים ממנה על זוגיות, אבל אני כמו אדיוט העדפתי להשאיר את זה כמו שזה היה.

פאסט פורווארד לעכשיו, כיתה יב', אני מרגיש טוב יותר עם עצמי, וחשבתי לשלוח לה הודעה אחרי זמן מה שלא דיברנו (גם קורונה וגם כי הקשר דעך, סליחה אם זה נשמע douchebag מדי). שאלתי אותה אם היא רוצה לעשות עבודת בית ספר יחד והיא הייתה נראית מאוד מעוניינת, הציעה אפילו שניפגש. אחרי שעשינו את העבודה זה מרגיש שהקשר חזר אבל לא כמו לפני הקורונה. הודעות הופכות לקצרות וגם הנסיונות שלי לפתח שיחה נכשלים. היא כן שולחת הודעות מדי פעם, אבל הן בדרך כלל על עבודות בית ספר. הצעתי לעשות איתה עבודה נוספת אבל היא אמרה לי שהיא חושבת שאני יכול להסתדר לבד כי אני מתקדם בחומר והיא לא רוצה להיות חסרת תועלת בעבודות הללו. מצד אחד זה נשמע הגיוני, אבל מצד שני אני חושב שאם היא הייתה מעוניינת אז כנראה זה לא היה חשוב לה כל כך.

במקרה ולא, איך אני מצליח להתגבר על זה? כבר היה לי מקרה בעבר שלא הצלחתי להתגבר בכל כך קלות ואני מרגיש שזה קורה שוב...המחשבות של "מה היה יכול לקרות אם הייתי ממשיך" חוזרות על עצמן בראש שלי והן מאוד מפריעות, גורמות לי להרגיש חרטה גדולה, פספוס גדול ובזבוז זמן, זה מבאס בטירוף.

אני חושב שאולי פגעתי בה כשלא רציתי ללכת לצעד הבא איתה במשך השנתיים הללו, והיא עכשיו מסתכלת עליי ביותר ידיד, זה דיי כואב אבל אני מניח שזה מגיע לי. אני לא יודע אם היא יודעת שאני מעוניין בה אבל כנראה היא שמה לב לזה שאני שולח לה יותר הודעות מבדרך כלל.

אני אשמח מאוד לקבל כל ביקורת כל עוד היא על הנושא כמובן :)
אם יש לכם מקרים דומים, אתם מוזמנים לספר כי זה רק יועיל.
אם אתם כן חושבים שיש סיכוי אז אשמח עוד יותר לקבל את העזרה!

א', 17