ניכור יחסים עם הבוס ותחושה שלא ניתן להתגבר על זה

שלום,

אני אשמח לקבל כמה שיותר חוות דעת שלכם באופן כנה ביותר ולשמוע מה אתם הייתם בוחרים לעשות במקומי.

לפני כחודש וחצי קיבל אותי הבוס שלי לעבודה כמזכירה שלו ונאמר לי ממנו שהמזכירה הקודמת עזבה כי החליטה ללכת ללמוד תחום מסוים וצריכה יותר זמן לעצמה.
במהלך החודש הזה, השקעתי את כל נשמתי ומרצי בעבודה הזו תוך כדי שאני שוכחת לאכול ולשתות כמו שצריך, בעבודה אינטנסיבית ותובענית מאין כמותה - אבל הייתי מוכנה להכל, גם לדברים שלא מצאו חן בעיניי בהתנהלותו הכללית וגם בהתנהגותו כלפיי לפעמים, מכיוון שרציתי מאד לעבוד למרות כל הקשיים ונשארתי אף מעבר לשעות העבודה שלי ללא תוספת שכר בשביל לוודא שאני כל יום עושה מה שצריך ומקדמת הכל כנדרש.

חשוב לי לציין, שהיחסים עם הבוס היו די תקינים פחות או יותר במהלך החודש וחצי האחרון, הייתה התקרבות טובה ושיחה פתוחה, צחוקים, תקשורת נורמלית וגם כשקיבל אותי ציין בפניי בריאיון שמאד מצאתי חן בעיניו לתפקיד. כלומר, לא נתן לי איזו שהיא תחושה שהוא התפשר עליי כי זה מה שמצא, היו לו עוד אלטרנטיבות.

פתאום עכשיו, יום בהיר אחד, נכנסת למשרד המזכירה הקודמת עם עוגה שהביאה לבוס, התעניינתי, הייתי נחמדה - הצעתי להכין להם לשתות משהו כדי שיוכלו לשבת לדבר אבל נאמר לי שהם יוצאים לבית קפה.
הייתה לי תחושת בטן לא טובה. הבוס חזר לאחר שעתיים, יכולתי להתעלם מהסיטואציה לחלוטין ולשדר פאסון ואדישות ולהמשיך בענייני אבל הייתה לי תחושה חזקה שהיא רוצה לחזור לתפקיד שלה והבעתי התעניינות בפניו על הביקור שלה.
הבוס היה כנה איתי, וסיפר לי שרק עכשיו הוא שומע ממנה שלדבריה היא עזבה את העבודה כי רצתה ללכת לשכור דירה עם חבר שלה, אבל עכשיו חבר שלה עזב אותה והשתבשו התוכניות שלה והיא לבד. הוא שאל אותה לאן היא בדיוק רוצה להגיע עם כל מה שהיא אומרת ושלא תבלבל אותו (ותוך כדי שהוא מספר הוא נראה די מרוצה עם חיוך) והאם היא רוצה לחזור לעבודה והיא הגיבה בדיפלומטיות אך ברמיזה "אני לא יודעת".
ובקיצור, הבוס אמר לי שאם היא תתקשר ותגיד שהיא רוצה לחזור לעבודה יש לו מחויבות אליה כי היא הייתה אצלו תקופה מאד ארוכה ואולי היא התחרטה והיא הרבה יותר ותיקה בעבודה ממני ואמר שיכול היה לא לספר לי ולהתחמק, אבל שאלתי והוא כנה. אמרתי לו שמה שמפריע לי בעיקר זו החוצפה, לחשוב שאני אעמוד בסטנד ביי עד שהיא תואיל עוד יום, יומיים, חודש, שלושה להרים טלפון ולהודות שהיא רוצה לחזור.
פתאום גם כל האירועים האחרונים שקרו בשלושה שבועות האחרונים התחברו לי :
איזה 6 פעמים מישהו התקשר וניתק כששמע אותי. איזה יום אחד התקשרה בחורה ששאלה אם עדיין הצעת העבודה שפורסמה בעיתון רלוונטית (ולא פורסמה שום הודעה בעיתון לגבי זה) ואז הבנתי שהיא כנראה שלחה מישהי לרחרח בטלפון לראות אם אני שם עדיין או מישהי אחרת בשביל לראות אם קיימת אפשרות עבורה לחזור.

הייתי די המומה מחוסר הרגישות וההתחמקות של הבוס שלי כשניסיתי להראות לו איך אני מרגישה וכמה שאני פגועה. לנוכח האדישות שלו והתייחסות למצב בכזה הומור ובקור רוח כשהוא רואה שאני נסערת - אמרתי לו שהוא לא ישחק איתי משחקים ושאני לו איזו בובה שהוא ישחק איתה יום יומיים שבוע חודש חודשיים ואז יזרוק כשהמזכירה הקודמת שלו תקשקש לה בזנב ותראה לו סופית שהיא מוכנה.
ציינתי בפניו שנשבר לי מזה שכבר עבר חודש וחצי והוא ממשיך לפעמים לקרוא לי בשם שלה, שאני לא דמות משנית או סוג ב' בצילה של אף אחד, אני אישה מאד מאד מיוחדת והוא יתן לי את כל היחס שמגיע לי.
לנוכח כל ההצהרות האלה שלי, הוא בקושי הגיב וניסה להעלות טיעונים שטותיים ודי מרח אותי, לא הסתכל לי בעיניים.
ציינתי בפניו שזה עוד משהו שמראה על זלזול - שאני מדברת איתו והוא ממשיך להקליד ולהסתכל במחשב, באופן ישיר הוא אמר לי שהוא לא מתכוון להתקשר אליה, ואם היא רוצה אז שהיא תתקשר אליו ותגיד לו שהיא רוצה לחזור.
בסופו של דבר אמרתי את כל מה שעל ליבי והבהרתי לו שהוא לא ישחק בי, הוא המשיך להסתכל במחשב שלו, זה היה סוף היום כבר ויצאתי מהמשרד בסערה.
הוא אפילו לא טרח לגלות כל השתתפות רגשית או אמפתיה לנוכח מה שעובר עליי.

אתם מתארים לעצמכם כבר בטח איך זה להיכנס למקום עבודה במשך חודש וחצי, להיקשר לאנשים, להיכנס לעבודה באופן טוטאלי, להרגיש שזה שלך, ואז פתאום אומרים לכם שכשהעובד הקודם ירים טלפון ויגיד שהוא רוצה לחזור, אתם תיאלצו ללכת.

כרגע אני מתלבטת אם לכתוב מייל ולציין שאני עוזבת, כי לא ניראה לי נפשית שאני בן אדם כזה שבנוי להמשיך לעבוד בצורה כזו של הרס יחסים, עד שהמזכירה הקודמת תתקשר ואז יזרקו אותי כמו סמרטוט משומש.

מה אתם מייעצים לי לעשות ? לעזוב כבר עכשיו, שזה ניראה לי די לגיטימי בהתחשב מה שהיה ואני יודעת שכבר לא אצליח להתגבר והעבודה שלי לא תהיה אותה עבודה, או להמשיך לעבוד עד שיום אחד היא תתקשר והוא יגיד לי "ביי, זמנך תם" ?

בלב שלי אני מרגישה שלנוכח הפגיעה באמון והכאב שהוא גרם לי, הדבר הנכון לעשות זה לעזוב, לשמור על הדימוי והכבוד העצמיים שלי.

אודה לתשובתכם