ילד שאני בקטע שלו ניתק איתי קשר ושבר אותי לגמרי בגלל אבא שלי (?)

טוב זה ארוך אבל רק בשביל שתבינו את הרקע..
אבא שלי הוא איש מגונן מידי. אל תתווכחו איתי אבא של מי מגונן יותר כי אני ינצח זה בטוח!!
הוא לא תמיד הסכים לי להסתובב עם בנים לפחות עד גיל 11. בגיל 13 נפרדתי מכל חברי הילדות שלי (גם מהחברה הכי טובה שלי אנחנו חברות הכי טובות עד עכשיו אבל עדיין מרחק של 20 דקות נסיעה זה קשה במיוחד עם אבא כמו שלי שחייב לדעת איפה אני כל רגע) עברתי לעיר חדשה לקח לי איזה חצי שנה להכיר את כל החברים הכל טוב ויפה בקיצור היה איזה סיפור בעיר שלי שכולם לא דיברו איתי בגלל שאבא שלי שלח ילדים להרביץ לאיזה ידיד שלי (שאגב אנחנו כבר לא בקשר כבר 8 חודשים) שאבא שלי לא רצה שאנחנו נסתובב כי אבא שלי חושב שאסור ליהודיות להסתובב עם ערבים (לא ידעתי שהוא ערבי) בגלל זה הוא כבר מוכר בעיר שלי ובגלל זה יש ילדים שחצי שנה לא מדברים איתי בגלל אותם מכות שהיו...
בקיצור אבא שלי לא מסכים לי לדבר עם חברים\חברות מהשעה 00:00 בול אני יכולה להיות בטלפון ולראות סרט או לשמוע מוזיקה (הא ושכחתי להגיד שאני ואבא שלי כל הזמן בריבים וזאת הייתה התקופה הקצרה שהיינו בסדר התקופה הזאת נמשכה חודש) איכשהו הגעתי למצב שאבא שלי לא בודק את הטלפון והתחלתי לדבר עם הילד ההוא שהייתי בקטע נגיד שקוראים לו עומר(שם בדוי) אז דיברתי איתו עד חמש בבוקר ושיחות נפש וכאלה ופעם אחת דיברתי איתו שהייתי בדרך הביתה וסיפרתי לו על אותם מכות שהיו והוא הבטיח שאם לו היה קורה דבר כזה הוא לא היה משאיר אותי שם לבד והוא היה עוזר לי מפה לשם אבא שלי החליט ביום בהיר ללא כל התראה מוקדמת לבדוק לי את הטלפון והוא ראה את השיחות שלנו והוא פחות אהב את הסגנון דיבור שלנו (דיברנו ממש יפה פשוט בשביל אבא שלי גם מי שאומר לי שתקי בצחוק זה משהו רע) לא היה שם דיבור מגעיל או מיני פשוט אבא שלי לא אוהב את הדור של היום בכלל בקיצור הוא התקשר לעומר מהטלפון שלי ועומר ענה ממש מהר והוא אמר לו שהוא מבקש יפה שאני והוא לא נדבר עד השעות הקטנות של הלילה וכזה אז הילד אמר טוב אבל בואו מי היה רוצה לדבר עם ידידה שלו שעתיים שנשארת ער רק בשביל שתמשיכו לדבר אפילו כשניכם גמורים ומתים לישון ככה שנרדמים על הטלפון ושאתם מעירים אחד את השנייה כי אתם נרדמים ושחנש של החיים ובבוקר "בוקר" 15:00 טוב היה החופש של החגים בקיצור שפתאום אבא שלה שהוא בן עוד מעט 40 שמספרים עליו ששלח להרביץ לילד רק כי הוא היה מהדת הלא נכונה והוא הסתובב עם הבת שלו
אז אם הייתה לו את האופציה להמשיך להסתובב איתי וגם להמשיך לחיות הוא ילך עליה (לחסום אותי מכל מקום אפשרי. לדבר רק בקבוצות ושיוצאים) אז בצהריים הלכתי לחברה (שאנחנו כבר לא בקשר כי רבנו) ועומר התקשר אליה לבדוק מה איתי כי הוא היה דיי חשוב לי והוא ידע את זה היא אמרה לו שאני בוכה ושהוא רצה לדבר איתי היה לי קשה לעצור את הדמעות בקיצור דיברנו והחלטנו להפגש בערב.. נפגשנו כל החברים (היינו קבוצה קטנה ודיי התפרקנו אחרי מה שקרה לא רק בגללי היה עוד איזה סיפור תוך כדי) ואני והוא החלטנו שלא מספרים את זה לאף אחד וגם אם שואלים זה לא קרה אחרי איזה חודש שממש התרחקנו עד כדי כך שאנחנו רואים אחד את השני ברחוב אפילו לא חיוך של שלום גיליתי שכל החברים יודעים וכל הביתספר שלו יודע ורוב החברים שנשארו לי היו מהביתספר הזה בקיצור נראה לי שהבנתם שחברים לא נשארו לי חוץ מאלה מהילדות שאני תמיד איתם בקשר לפני איזה חודש וחצי החלטתי לכתוב לעומר הודעה מפורטת כמו שהייתי מספרת לו על מה שקורה אצלי אבל הפעם כל זה היה גם איך עובר עליי וגם למה הוא התרחק והוא כתב לי הודעה מפורטת שבה הוא הסביר אבל במתחמק ומאז לא דיברנו
בקיצור עברו שלושה חודשים מאז ודווקא היום יצא לי לדבר עם סבתא שלי על זה ועל עוד כמה דברים אל תראו אותי ככה יש לי סבתא מגניבה רצח היא גם ממש מבינה בקיצקץ אני בוכה כבר שעה ואני לא יודעת מה לעשות לגביו כי הוא ממש חשוב לי עזבו את העובדה שהחבר הכי טוב שלו גם ממש חשוב לי כי היינו ידידים טובים וגם הוא ניתק איתי קשר בגלל עומר... אגב אני כל הזמן הזה מנסה לשחרר ולא כזה עובד לי...