בן זוג נוחר שמסרב לטיפול ומאיים בפרידה

היי,

אני בזוגיות כשלוש שנים, בשנה הראשונה כשלא גרנו יחד אך ישנו אחד אצל השני די הרבה הוא לא נחר אך מאז שאנו גרים יחד הוא נוחר כל לילה! בהתחלה הכחיש אך אחרי שהקלטתי אותו כמה פעמים, כי מה לעשות אני לא יכולה לישון בדציבלים כאלה, הוא הבין שיש לו בעיה.
הוא היה מוכן לשינויים בהרגלי תזונה, ניסינו וזה לא עזר.
לשום פתרון אחר הוא לא היה מוכן. לא רוצה מכשירים/תכשירים/רופאים/מעבדות שינה.
מה שכן הוא גילה התחשבות תקופה ארוכה והלך לישון בסלון כדי לא להפריע לי. אז ויתרתי לו על הדרישה לטיפול בבעיה למרות שזה כמובן פגע באינטימיות שלנו אך השלמתי עם זה.

אחרי זה נמאס לו לישון בסלון ואחרי כמה לילות של מריבות, הוא הסכים סוף סוף ללכת לרופא. לאחר הביקור הוא טוען שהרופא אמר לו שאין לו בעיה מיוחדת ולא נתן לו טיפול המשך. קשה לי להאמין לזה.

מאז הוא מסרב להתפנות לישון בסלון ואומר לי שאני צריכה להשלים עם זה או ללכת לישון בעצמי בסלון או שניפרד. הגישה הזו פוגעת בי מאוד.

אמרתי לו שנחירות זה לא רק בעיה אישית שלו שגם אני בנאדם ולא יכולה כל לילה לא לישון. זה השפיע עליו לעוד כמה ימים. עד הלילה שהיה לנו ממש פיצוץ- והוא אמר לי את הדברים הבאים:

״לא אכפת לי, מבחינתי את לא בנאדם, אם את אומרת לי ללכת לישון בסלון אחרי יום עבודה קשה, גם את יכולה ללכת לישון בסלון. ואם אני עובר לסלון אני איתך גמרתי ואנחנו נפרדים״.

בתגובה, אמרתי לו תעבור לסלון ותיתן לי לישון אני לא יכולה יותר עם הסיוט הזה ואני אקח את הסיכון שתיפרד ממני.

אז הוא עכשיו בסלון ממשיך את השינה ונוחר לו בכיף ואני כאן במיטה כותבת ולא ישנה, הפעם מסיבה אחרת- האיום שלו בפרידה לפני שעבר לסלון.
זה מצב מתסכל מאוד, הוא אומר שגם לי יש הרבה מינוסים שהוא ״סובל״ מהם ולא מעיר לי, וזה נכון. ואני רוצה אותו בחיים שלי כי בכל שאר המישורים הוא בנאדם טוב אכפתי ואוהב. נשמע לי הזוי להיפרד בגלל נחירות. אבל כיוון שהאינטימיות שלנו גם נפגעה ויש עוד דברים שהוא לא אוהב בי אני חוששת שזה הקש האחרון מבחינתו.

מה אני עושה?

מצד אחד, אני אומרת לעצמי תמשיכי לנסות ולשכנע אותו לפתרון רפואי אם הוא עדיין אוהב אותי,
מצד שני, אני אומרת לעצמי אם ככה זה נראה אחרי שנתיים של קשר וזו צורת ההתנהגות וההתבטאות שלו, איך זה יראה בעוד 5-10 שנים? והאם כדאי להמשיך לנסות בכלל ?