מה הטעם בחיים האלה?

שלום לכם שמי נתי (שם כינוי)
בעבר העגתיי למסקנה שאני לא רוצה להמשיך לחיות כי ראיתי הרבה כאב ולא ראיתי שיש לי פתרון אליהם ההרגשתי שהדרישות ממני היו משהו שלא יכלתי להביא וזה הביא כאב גדול כי אין לי פתרון ואני שונא כישלון הדרישות הכלכלייות לדוגמה המזונות וגם שהייתי כישלון מהלך לא הצלחתי להיגמל מהעולם העישון הייתי מכור ובכלל בלי מקצוע ושנים שאני בדיכאון כי אין לי קשר עם הבן שלי וזה בגלל שחסר לי לשלם מזונות... אני רוצה להיות מספיק טוב ולעמוד בכל הצרכים האלה ואני רוצה להיות מספיק חזק ולקבל את הנקודות האלה שכאבות ולהגיד לעצמי זה החיים וצריך לקבל את זה באהבה אבל אני לא מצליח אני שבור מבפנים ורק שונא את היקום יותר ויותר אז מה אני יכול לעשות זה הכאב שעוטף אותיי הכאב שמגיע מכל הכיוונים , משפחה, זוגיות פרנסה, אני מעצמי.. שמע מאז כתינוק גדלתי במצב שאני רואה את אחי הגדול חולה ומפרקס פעם אחרי פעם בכזה מצב שלמדתי להכירי את המושג הזה מוות לפני שידעתי לדבר ועכשיו אני בן 26 ויש לי בן שיום בן 4 ואני לא איתו כי אין לי לשלם את הדרישות האלה והחובות גדלו וגודלים וילד לא יודע איפה אבא מה לעשות אין שןמע יש רק דורש ואני לבד רוב החיים שלי עם זה בצורה פיזית ורגשית פשוט באמת לבד רוב הזמן שלי אז נכון לפעמים יש לי עזרה ותמיכה פה ושם אבל זה נדיר... קיצררר היה יום אחד שהחזקתי את האגדח צמוד למצח ולחצתי חצי לחיצה על ההדק על החלק הרך שלו רגע לפני שזה עובר את החלק הקשה ופולט את הכדור שהיה צריך להיכנס לע לראש וזה לא הפחיד אותי לא פחדתי על עצמי באמת שלא כי לא רציתי להיות פהה אז למה בסוף עצרתי למה לא המשכתי את הלחיצה על הההדק כולה זה היה הולך להיות טראומה לחבר שעמד מולי כאילו מסכן צריך לראות את כל חלקי מוח על הקיר קיצר ברגע אחרי שאני חשבתי לעצמי להתראות עולם חשבתי על דבר אחד נוסף על כל המשפחה שלי ואיך שזה היה פוגע בהם יהיו עצובים בגלל המעשה הזה וברגע הזה אני עצרתי לא יכלתי להמשיך ועכשיו היום זה כבר מעל שלוש שנים אחרי המקרה הזה ועדיין אני בלי פתרון לכל הכאב הזה אלה רק למדתי לקבל אותו וכן ברור שהיו ימים שצחקתי ונהנתי אבל עדיין אני לא באמת שמחתי ועדיין לא באמת רוצה להיות פה הכאב תמיד נישאר....קיצר ניראלי אני פסיכופט כאילו תראה הדרך שלי להתגבר על כל הכאב הזה בא על ידי זה שבניתי לעצמי לב קר שהתחיל לאהוב כאב כאילו שלא מפריע לי שאני לא רואה את היקרים לי ושהם סובלים כאילו ואני אנטיפט שרוצה רק לרצוח כמה שיותר גם זה נכון המוות זה מעבר למקום יותר טוב כנראה ולשכנע את עצמי שזה נכון האמצתי את הזהות הזאת והיום אני לא מסוגל אפילו לאהוב את עצמי אני שונא חיים שונא תמושג הזה כלומר שונא את החיים שלך ואת החיים שלי כאחד וניראאה לי שהגיע הזמן שאני יעשה עם זה משהו
דבר קטן נוסף בעבר עשיתי סיאנס הייתי בן 15 (למי שלא מאמין בזה אני ממליץ לו לעשות את זה) מה שקרה איתי היה מוזר ומפחיד והיום אני רוצה רוצה לעשות את זה אוד פעם כנראה זה כי אני רוצה ללמוד לאהוב את זה שכואב העיקר לדעת לאהוב עוד פעם ואם אני צריך ללמוד לאהוב את הדיכאון הזה שיש לי אז הסבל שהחיים אני אלמ לאהווב סבלל.

ולכל מי שאומר לך לטיפול אני עכשיו כבר תקופה מדבר עם איש מקצוע וזה לא עוזר בשיט כאילו בכנות מי יכול ללמד אותך לקבל את המוות והסבל באהבה רק אתה בעצמך יכול וזה להבין שהעולם הזה סתם מעבר מסריח עלק באנו לעשות תיקון נירא יותר שבאנו לסבול יום אחרי יום ושהוות זה החופש האמיתי