למה הכל כ״כ טיפשי והפוך בעולם שנקרא אהבה?

אני בת 22 הבן זוג 23 היינו שנתיים יחד הכל היה מושלם בקשר שלנו באמת עד שהתחילו בעיות וזה התדרדר ברמה קיצונית.
הוא בקושי היה רוצה להיפגש איתי הרגשתי תמיד במרדף אחרי זמן יחד (דבר שלא אמור לקרות בקשר אוהב) הסקס פשוט לא הצליח ותמיד הרגיש כאילו רק אני שם ורוצה באמת את הזוגיות הזו הרגיש לי שסתם היה לו נוח ולא מעבר
אני בחורה מאוד מינית מצטערת על השיתוף יתר
ותמיד יצא שאני רוצה והוא לא
היה רואה אותי בקושי בשבוע ואז זה רק חברים וזמן שלו עם עצמו וכן כיבדתי את זה
הפכתי מעדיפות ראשונה לעדיפות אחרונה אולי במקום ה900 בשבילו
כל פעם שרק ניסיתי לפתוח שיחה על הנושא הוא היה מתעצבן ומתנהג בחוסר סובלנות וקורא לזה ״ריבים״ ושאני מציקה וכמה אפשר לדבר ודיבר אליי לא בכבוד בכלל
תמיד שאלתי אם קרה משהו או עובר עליו משהו תמיד ניסיתי להבין ולא לשפוט
הייתי המשקיעה היחידה בקשר והוא לא שם עליי בגדול כבר תקופה והכי כואב שאני אוהבת אותו בטירוף ואהבתי ותמיד כיבדתי
במקום שאתה נלקח כמובן מאליו ואין שינוי או ניסיון לשינוי צריך לדעת מתי לקום וללכת
אז לקחתי החלטה פשוט קמתי והלכתי ..

וואלה בחור בן 23 תמיד התנהג בצורה בוגרת בקשר שלנו והוא במקום להודות בטעות לא מודה בה עד היום.
ואפילו דאג להאשים אותי בהתנהגות שלו וגם דאג לשלוח לי הודעה לעדכן אותי שהוא חזר לקשר עם האקסית שלו שמחכה כבר לסימן לשכב איתו (מביך)

בקיצור התנהג כמו 0 במקום לכבד את ההחלטה שלי כי הוא לא באמת הראה לי אהבה ולא היה שם בשבילי
אני יושבת ומנסה לעכל את כל העניין איך שנתיים בוזבזו על דבר כזה והבנתי שהוא פשוט השתנה
איך ממישהו רציני הפך לילד
איך מתמודדים עם כל מה שקורה ?
איך מתמודדים עם הידיעה הזו שהבן זוג שראית בו את כל העתיד שלך את הבית שלך את הכל מתנהג כך
הייתי הבת זוג המושלמת לא שאני עפה על עצמי
אבל אולי זה מה שפגע בי וגרם לו לזלזל
ובכנות זו אני אני כשאני אוהבת זה עד הסוף
אני יודעת שהוא לא טוב לי יודעת שהחלטתי בצורה הכי טובה ומחושבת שיש
הייתי מסיימת כל לילה בבכי ותמיד לבד הוא אף פעם לא היה שם בשבילי ותמיד היה מרוכז בעצמו
אבל זה כואב כי בסך הכל היינו מאוהבים ברמה מטורפת עד השנה וחצי בערך
למה הכל כ״כ טיפשי והפוך בעולם שנקרא אהבה ?
איך גורמים ללב להמשיך הלאה כמה שיותר מהר?