אני בן 38 נפלתי מקורב טיס בגיל 20 אחרי השנה וחצי בקורס, אני לא יודע כמה סובלים מזה אבל אני לפחות באתי לקורס כשאני מאמין שאני עם, רמת חוכמה מתחת לממוצע ועם בטחון עצמי הקרשים, לדבר מול קהל היה בשבילי אתגר מאוד לא פשוט. בקורס פקחתי, הבטחון העצמי הגיע לשמיים, הייתי מאוד אהוב על ידי החברים מוערך על ידי המפקדים , הטיסות עברו לי בקלילות , לא הרגשתי שאני מתאמץ לאורך הדרך למרות שמאוד השקעתי בכל מה שעשיתי. ביום בהיר נפלתי על רמת טיסה, זאת היתה תקופה שהתחלתי להרגיש שלא מגיע לי להיות בקורס ובבצורה הזויה זה גם דפק לי את הטיסות. אני המון שנים אחרי לשבור מאותו יום, לא מצליח לסלוח לעצמי, והאמת שונא את עצמי עד היום מידי יום כי זה היה המקום שבאמת נהנתי בו , וכל דבר שאני עושה מרגיש לי לחבר משמעות, אני מכיר הרבה אנשים עם הרבה בעיות וזה נראה לי מפגר לגמרי להרגיש ככה מצד שני אני תקוע עם ההרגשה הזאת והיא ממש דרסה לי את החיים כל כך הרבה שנים, אין לי מה להגיד אני כותב על זה, מרגיש עוד יותר אידיוט מה הסיפור הפטטי, סיליה שאני משתף בסיפור "עצוב" הזה אבל אני באמת לא י דע מתי אני אתעורר וידמח לחיות זה כאילו שהמוח שלי נעות על תקןפת הזוהר הזאת וזהו. איך אני יוצא מזה? (אגב טיפול פסיכולוגי לא עזר)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025