בעיות עם אמא שלי - האם זה נורמלי לגדול ככה?

שלום
אני בת 25 ועדיין גרה בבית של ההורים
יש לי אחות שגדולה ממני בשנה וגרה עם חבר שלה כבר שלוש שנים בתל אביב.
תמיד היה השוואת ביני לבין אחותי מצד הסובבים, חברים וכולי ואני הייתי הבחורה שאין לה חבר- ולא היה לה אז מרגישה שמסתכלים עליי באות קין.
אני כותבת פה היום כי אני מרגישה שמתוסכלת
אמא שלי ואבא שלי כבייכול אנשים מדהימים- שנותנים ועוזרים כלכלית, לא מחסירים כלום, שילמו על חוגים כשיכלו ועכשיו אבא מממן לי טיפול פסיכולוגי כי אני בתקופה לחוצה ומעט קשה.
יש לי בעיות עם אמא שלי שרק מחמירות מיום ליום ואני לא יודעת מה לעשות.
הוריי הם חסרי השכלה ללא תואר- ואמא שלי מעט פרימיטיבית שלא יודעת לתפקד במאה אחוז איך זה להיות אמא.
היא הביאה אותי ואת אחותי לאחר 7 שנים של טיפולים ועשתה הכל להיות אמא - והכל מתוך דאגה אבל היחס שלה אליי הוא כמו לזבל טהור.
היא משפילה אותי , אומרת שהלוואי שאף אחד לא יקבל אותי כבת לשום משפחה אף פעם ( אני באמת ילדה טובה ) פשוט רק עונה ומתחצפת לפעמים כי לא יכולה לשקוט יותר.
מה לעשות?
כל מה שהיא מדברת עליו זה שיש לי נשירה קשה בשיער ( כל יום כל היום כמו תקליט שבור!!!!) מחקה אותי
לדוגאמ אני באה לדבר איתה - אז היא מסתכלת וישר אומרת : למה את ככה נראית? חיוורת יאו... לכי לרופא
ואז אני אומרת לה- למה את תוקעת אותי באמצע הדיבור והיא אומרת יואו סליחה אבל קשה להתרכז זה ממש בולט.
או שנגיד היא לרוב תמיד מנסה לשנות אותי בהתנהגות ובנראות
כי כשהייתי קטנה הייתי מעט יותר מפוזרת ,
אחת כזו ממש שלא שמה לב לנראות שלה ( יכולה ללכת עם חולצה
הפוכה או שרוכים לא קשורים) וכמובן שאני לא ככה היום אבל יש דברים שמעצבנים אותה שאני צריכה יותר לעשות ולדעת.
אני מבינה שיש המון דברים קשים ביחס שלה אליי אבל קשה לשנות בן אדם ומצד שני אני לא יכולה יותר
אבא שלי חח מזג- אבל אדם מקסים, והוא יותר רגוע ביחס אליי.
אני מרגישה שאמא שלי יותר אחותי באופי ואני יותר אבא שלי- ולכן אמא שלי נוטה להסכים בדעות או דברים כאלה עם אחותי שיר.
אני מרגישה שאני פורקת ממש יחס של שנים שנמשך כמעט כל יום
אין יום שאין כמעט צעקות, אין יום שאין ריבים
היא חולת שליטה, ואם משהו לא מסודר או בדרך שלה- כל הבית סובל. לפעמים אני מדברת אליה בזמן ריב והיא אומאת לי שאני נאחסית ושקשה לה להיות בנאחס.
פעם לפני חודש היה לי קשה עם הלימודים והאי וודאות במה אבחר ללמוד - והתחלתי לבכות כמה ימים ושיתפתי אותה- היא רק התחילה לצעוק עליי כמה זה קשה לה לשמוע
אותי בוכה ושאני צריכה לצאת מהבית ושאף אחת בגיל שלי לא
מתנהגת ככה ( אגב היא תמיד אומרת תראי בנות אחרות בגילך ומנסה לגרום לי להשתנות על ידי זה שרוצה להזכיר לי שאני שונה וחריגה ) היא אמרה לי לעבור לדודה אנט. הייתי בשוק- שוק טוואלי שהיא לא הכילה אותי.
דודה אנט היא אחות של אמא והיא מקסימה ומדהימה אבל כל פעם שיש משהו ואני מתייעצת אמא שלי עד כדי כך לא בטוחה בעצמה ( חוסר בטחון קשה שלה) שהיא רוצה שנתייעץ על גורמים אחרים.
תחשבו על זה- זה ממש ביטול עצמי של הערך שלה וגם
חוסר תפקוד אימהי לפעמים.

הצעתי לה טיפול פסיכולוגי והיא כל הזמן אומרת- אנחנו משקיכים בכן כל הזמן- איך לי ישאר משהו?
את יודעת שאין כסף מספיק
( אנחנו גרים בצניעות בעיר מאוד טובה ותמיד לא מחסירים כלום אבל לגמרי לא עשירים או אמידים במיוחד)
אה וגם בגלל שהייתי מרצה שהייתי קטנה ( נותנת לחברות דברים שיהיו חברות שלי ואחת שאפשר לסובב על האצבע) היא דואגת שאהיה ככה היום
כמובן שהשתנתי אבל אני עדיין אדם טוב לב שאכפת לו מהסביבה לפעמים על חשבונו.
קשה לי איתה- קשה לי אני סובלת
ולעבור לתל אביב כרגע זו לא אופציה כי צריכה כסף יותר ( חסכתי רק 13,000) וכרגע לא עובדת
האם לדעתכם ההתנהגות שלה כאמא מאפיינת מאפיין באמא שלכם? האם זה נורמלי?
אף פעם לא עצרתי לחשוב אם כל האמהות ככה? אולי כן ואני מגזימה ?
שמתי לב שהיא לא נהנת ממני אנחנו לא חברות ואני מתחילה לא לחבב אותה ואפילו לא להרגיש אליה רגש ואמרתי לה - היא ישר מתמסכנת ואומרת ״ טוב אז תגידי שאני חרא אני אמא חרא .. יאלה בסדר ״ מחפשת סיבות להרגיש למטה.

אני אובדת עצות. קשה לי

תודה רבה
אלמה