לדבר איתם
אני אתחיל מההתחלה, מתחילת הקורונה.
כשהתחילה הקורונה אני ממש שמחתי והבנתי שהולך להיות לנו קצת חופש מהלימודים. הייתי בטוחה שזה לא יהיה יותר מחודש חודשיים, והנה עוד שבוע תעבור שנה מאז הסגר הראשון.
הכל היה טוב ויפה עד שעליתי לכיתה ז'.
מאז הקורונה יצא לי החשק מהלימודים, הייתי תלמידה ממש טובה ממוצע 95..
לאט לאט הציונים ירדו, והשבוע קיבלתי 33.
ראיתי את הפרצופים המאוכזבים על הפנים של ההורים שלי והרגשתי כל-כך רב עם עצמי.
(לפני שאני מתחילה עם החלק האחרון חשוב לי לציין שסבתא שלי, חמותה של אמא שלי עברה לגור איתנו בגלל שסבא וסבתא שלי התגרשו, ככה שזו גם תקופה לא פשוטה להורים שלי)
מאז שהיא עברה לגור איתנו ההורים שלי לחוצים, כל הזמן להוכיח שהם טובים ושהחינוך שלהם מעולה.
היום הייתי אצל חברה ולא שמתי לב לזמן (הייתי אמורה לחזור בארבע וחצי ושמתי לב לזה בשש וחצי)
בנוסף לזה גיליתי שאין אוטובוס חזור, זאת אומרת שנתקעתי בקריית עקרון (אני לא גרה בקריית עקרון),
התקשרתי לאמא שלי שאולי תוכל להחזיר אותי וכל הנסיעה היא רק אמרה לי עד כמה אני לא אחראית, שאי אפשר לסמוך עלי, ושהיא ממש מאוכזבת מההתנהגות שלי לאחרונה. עוד שנייה בכיתי מול הפרצוף שלה.
אחר כך בבית חיכתה לי שיחת נזיפה שבסוף היא אמרה לי שאני חייבת לנסוע לאירוע של הכיתה כי אם לא אז זה יוציא את אמא שלי קטנה. בקיצור, ענייני אגו.
אני לא מבינה איך זה לא מזיז לה כשהיא רואה אותי עם עיניים אדומות מדמעות כל היום.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
ולפני שכותבים שאני קטנה, לא מבינה כלום ואני אחזור לשחק בבובות אז תשקלו מילים כי אני גם ככה במצב רגיש.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025