חבר שלי מזה שנה וחצי ואני נפרדנו.
הכרנו ואחרי כ8 חודשים כבר עברנו לגור ביחד, הכח הרגיש כל כך נכון ומלא אהבה. הוא האהבה הראשונה האמיתית שלי והייתי בטוחה שאיתו אני אתחתן, מהרגע שפגשתי אותו הרגשתי שהוא האחד.
עבר הזמן והשגרה שנהייתה בעקבות הקורונה הייתה כל הזמן לשבת בן 4 קירות בדירה שלנו. בהתחלה זה היה כיף ממש ואז התחילו הריבים, כל פעם אחרי שרבנו (אני בעיקר הייתי מעלה דברים שמפריעים לו כי לטענתו שום דבר לא הפריע לו בי) הוא אמר לי שהוא ישנה את זה (הדבר העיקרי שהפריע לי זה שאנחנו פשוט לא עושים כלום, אני כל הזמן ניסיתי להחיות את הזוגיות שלנו והוא מבחינתו כל היום לשבת בבית). הקורונה הפכה אותו לבן אדם כבר, לעצלן. הוא לא היה ככה בהתחלה, להפך, כשרק הכרנו הוא כל הזמן רצה לבלות ולעשות דברים וזה משהו שמשך אותי מאוד.
עבר הזמן וכלום לא השתנה, בפעם האחרונה שפתחתי את זה הוא אמר שהוא כבר רוצה לוותר, שהוא חושב שהוא לא יכול לתת לי את מה שאני מחפשת ומצפה ממנו.
אני רציתי להשאר, רציתי להלחם בכל הכוח כדי להשאיר אותו איתי אבל הוא לא רצה.
הוא עזב וכל כך קשה לי, אני לא מצליחה לעשות כלום. הדירה שחיינו בה מרגישה לי כל כך גדולה וריקה ואני מרגישה כל כך קטנה לעומתה.
איך עוברים את התקופה הזאת? אני לא מצליחה לחיות עם הידיעה שאולי אם לא היה קורונה דברים היו ממשיכים כי יש בינינו אהבה ענקית.
קשה לי עם המחשבה שאולי הייתי קשה מדיי כי עכשיו אני מרגישה שהאהבה שלו הייתה שווה הרבה יותר מכל הכעס הזה שהיה לי כלפיו
כל כך עצוב לי ואשמח לשמוע עצות מאנשים שמבינים על מה אני מדברת כדי שאצליח להעביר את התחושות האלה
תודה מראש!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025