אני מרגיש נורא מבולבל ולא יודע למה ולמה אני מרגיש ככה

אני כיתה יא ואני כבר הרבה זמן מרגיש מבולבל ואין לי מושג למה לעזעזל כאילו אני לא יודע מה אני מרגיש כבר ואיזה סוג של הן אדם אני

אני לא יודע אם לומר עומס אני תמיד לומד רק יומים לפני כל מבחן ועושה עבודות רק יום לפני שצריך להגיש או שיש פעמים שאני מגייש באיחור אני צופה בסדרה מסוימת רוב הזמן ואני נהנה מכל רגע ומדבר שני חברים ממשש טובים שלי ואני שומע את בעיות שלהם ועוזר כמה שאני יכול ועדין אני מרגיש מבולבל ואני כבר לא יודע מה אני מרגיש אני לפעמים נגעל מעצמי ואני לא יודע למה אני מתחיל כבר לחושב שאני סתם אדם אומלל אולי אני מרגיש ככה בגלל טעיות מעבר שלי שהייתי ביסודי או בחטיבה דברים שאני נורא מתחרט אליהם כלפי משפחה שלי שמחשבות של זה מתחילות להציק לי בזמן האחרון או בגלל הלימודים שאני מתחיל להרגיש שאני מאכזב את עצמי מבחינת לימודים וכבר כמעט כבר שלא אכפת לי מציונים שלי ( וכבר ויתרתי אל שתי מקצעות ואני מתכנן לשפר אותם תוך כדי צבא ) או שאני מרגיש ככה בגלל שמשמעת העצמית שלי ממש עלובה אני קובע סדר יום ולא עומד בו מתכנן לילמוד שבוע לפני מבחן ולא מצליח לשבת אל כסא אני תמיד בתזוזה ולא מרגיש בצורך בכך חשבתי לקחת רטלין אני יודע שאני צריך יש לי הפרעות של קשב וריכוז וגם רופא והמבחנת שלי אמרו שאני צריך אך ההורים שלי מתנגדים לזה ואני מכבד את החלטות שלהם ניסיתי תורפה טיבעית אך זה לא משפע בכלל אני יתחיל לקחת מתי שהתמלא לי 18 ואז אני לא יצטרך את אישור של ההורים שלי למרות שאני כבר יסיים בת ספר או שאני מרגיש ככה בגלל שמצב שלי מבחינת חברתית אני מרגיש שכבר לא אכפת לי מאיש אני לא מספר לאיש אל בעיות שלי ואנשים כבר חושבים שאני בן אדם בלי בעיות וכן יש לי טעיות מעבר שעשיתי שחשבתי שיפתור את זה וזה היה ניראה אז פשוט אך היום זה ממש לא זה ניראה רחוק מפשוט או הרגלים מעצבנים שלי שאני וותרן לא אדם שמתעצבן וקשה לי נורא לראות רגשות לפעמים לא תמיד לפעמים שאני בלחץ אני דברים די מביכים קורים שאני לא מיחס לזה חשיבות ביום יום אבל זה מציק לי לפעמים בלילה או שאני סתם חולם בהקיץ טוב מסקנה אחת אני מגיע שאני לא יודע מה אני מרגיש שאני מרגיש פשוט מבולבל מחיים ומעצמי וזה נורא מתסכל ואין לי הגדרה לעצמי כבר
אני יודע שרמתי הרבה ותודה לכל מי שיענה לשאלה הזאת ורק בראיות לכולם