להפרד או לא להפרד? הוא מעיק לי, הוא פשוט טו מאצ' בשבילי פתאום

היית שמחה להתייעץ בנוגע לקשר רומנטי שהתחיל לפני כחמישה חודשים.
אני בת 23 סטודנטית והכרתי בחור חמוד מאוד במסגרת הלימודים. מתחילת הקשר שלנו ראתי בו הרבה דברים מרגשים ויפים. ההשקפות עולם שלו ריגשו אותי, הדרך שבה הוא מתייחס לחבריו ומשפחתו, היכולת שלו לנהל דברים בחייו, הדרך שבה הוא ניסה לכבוש אותי בכל דרך אפשרית ולא וויתר על לנסות לצאת איתי כי הוא אומר שהוא זיהה תמיד כמה אני שווה את זה. אני מתגוררת לבדי בדירה שכורה במרכז והוא תמיד בודק לשלומי שאני בטוב שאכלתי שלמדתי ושאני מתפקדת ושהכל בסדר. שנינו אוהבים להזרק על הספה שעות ולשחק משחקים ולראות ביחד סדרות מצחיקות. הוא בן אדם מאוד חברותי ומאוד אכפתי, לדעתי זה נובע קצת מחוסר ביטחון שלו אבל זו לא הבעיה. יש לו אינספור תכונות מרהיבות מרשימות וחיוביות שלפפעמים עצרתי הסתכלתי עליו ואמרתי איך יכול להיות אלוהים היקר שהבאת את הבחור הזה אלי??? אבל תמיד חיפפתי בדברים שוליים, ואמרתי דיי, אין מושלם בעולם. מה שהגיע לך זה שלך ותמשיכי והכל יהיה אפילו יותר טוב עם הזמן. הוא גם תמיד מדבר איתי על חתונה וילדים וביחד וקשה שלא לדמיין את העתיד המשותף שלו ביחד עם כל השיחות האלה. והאמת? כל פעם שאני מדמיינת את זה, בהתחלה התרגשתי, ומהר מאוד אמרתי לעצמי... פאק, איזה עתיד משעמם. וזה לאט לאט כירסם אותי מבפנים יחד עם הדברים הקטנים "השוליים" שמרחיקים אותי ממנו. אני מרגיש כל כך רע מתוך המקום הזה שהגיע אלי דבר כה טוב מהשמיים ישר ליידים שלי ואני מתעסקת בדברים שוליים לכאורה. אבל אתם מכירים את זה שאתם יושבים עם בן אדם ופשוט לא כיף לכם לנהל איתו שיחה של שני משפטים? השיחה תקועה, אני לא מצליחה להבין חלק מהזמן את מה שהוא בכלל מוציא מהפה. הוא לא מצליח לשמור על קשב איתי כשאני מגיבה בצחוק על דברים שמצחיקים אותי. אני בסך הכל בנאדם נורא שטותניק וקליל. אני אוהבת לצחוק על העולם. אני אוהבת לשבת עם הבן זוג שלי ולהריץ בדיחות על כל מה שזז... אני מניחה שאני פשוט רוצה שהבן זוג שלי ירגיש לי כמו החבר הכי טוב שלי. ולאט לאט ככל שהרגשתי את זה יותר ויותר אני מפסיקה לרצות להיות בקרבתו.... הוא מעיק לי, הוא פשוט טו מאצ' בשבילי פתאום. אני לא רוצה פתאום כל דבר שמרגיש כמו מגע למטרות מיניות. פשוט הסתגרתי בתוך עצמי לגמרי ועטפתי את עצמי בגדרות הגנה כי נפלה עלי ההבנה העמוקה שאולי הקשר הזה הוא לא מה שחשבתי בתחילת הקשר כשהסתנוורתי מהרשימה המפוארת של כל הדברים המרהיבים והמרשימים שיש בו על הנייר. ואני שואלת אתכם ואת עצמי... הנה, יש לי גבר מדהים, כנראה שהרבה נשים היו רוצות להיות איתו במקומי. נכון הוא לא הכי חתיך ולא הכי מצחיק, ולא הכי אותנטתי כי הוא הרבה פעמים מנסה לרצות אותי במקום להיות פשוט הוא, ולפעמים הוא פשוט קרצייה כשהוא רואה את העולם בדרך שלו ולא נותן לי מקום לביטוי עצמי ועוד הרבה דוגמאות..., אבל, אחרי הכל, הוא אוהב אותך עד מעל הראש ומוכן לטוס לירח בשבילך. מה עוד צריך בשביל להעביר כמה עשרות שנים על הכדור הארץ הזה. התחושה הזו שמלווה אותי היא תחושה מוצדקת שיש לשים עליה את העין או שעדיף לי להשקיט בעצמי את המקומות האלה ולתת לדבר הזה שקורה בינינו זמן כדי שאולי תתגבש פה כימיה אמיתית שנעימה לי? כרגע, הכימיה בינינו היא פשוט כמו מסע ללהבין מהחצאי משפטים שלו למה הוא מתכוון להגיד, ולדרוש ממנו את המקום שלי כשהוא נוטה לקחת פיקוד על כל דבר. והאם הזמן הזה רק יגרום לו להקשר אלי עוד יותר ואני אמצא את עצמי שואלת את עצמי מה לעזאזל אני עושה עם היצור הזה בעוד איקס זמן. כי אתם ודעים איך זה, אחרי זמן מסויים כל הדברים השלילים שלא שמתם לב אליהם צפים לכם כמו חרא מול העיינים.... ואתם לא מצליחים שלא לשים אליהם לב. אז בקיצור אני מבולבלת. בכל אופן אשמח לעזרתכם.