לפני כמה חודשים התחלתי להגדיר את עצמי כיתום, כ"כ עצוב וכואב לי

''ההורים'' שלי עשו ס*ס ב2005, היא נכנסה להריון, הוא לא רצה שהיא תעשה הפלה. אחרי כמה זמן היא נפרדה ממנו, ו2013 התחילו לה בעיות נפשיות כל מיני. ב2018 עברתי לפנימיה בגלל שכתבתי בכספ שאני רוצה למות, אחרי שלושה חודשים עזבתי את הפנימיה. 29:12:2020, בית המשפט מינה לי עו''ד אפוטרופוס לדין. כל מיני דיונים, ובסוף החלטתי שאני רוצה ללכת לפנימיה. אז אחרי שסיימתי 8 שנות לימוד + מחזור ל', התחילו לחפש לי פנימיה. וביקשתי כל מיני דברים שלא יהיו רשומים בפרוטוקול בית המשפט, ''אמא'' שלי, לא יודעת שאני מדבר עם האפוטרופוס שהמדינה מינתה לי. ''אמא'' שלי הפסיקה לעבוד ב2018, והיא מקבלת עלי ועל אחי ביטוח לאומי+ הבטחת הכנסה. המצב בבית לא להיט. ואני סובל נפשית. אני לא מתכוון שוב לעבור לפנימיה, כי אני לא מתאים לפנימיה. ב4.9.2020 עברתי לפנימיה, 5.9.2020 חזרתי לבית, בגלל קושי מאוד עצום. וכשהגעתי לבית פשוט נישקתי את הקירות. למרות הסבל שאני חווה בבית.ש אלימות מילולית לעיתים קרובות,צעקות וכו'. ואני איבדתי את אחי לפני כ7-6 שנים. הוא לא אותו אח שהיה לי. עכשיו הוא ערס+עבריין+חסר רגשות+ימין קיצוני חזק. דחיה – מצב שבו נמנעים מחברתו של הילד, הודפים ודוחים אותו, מרחיקים אותו. כתוצאה מכך מרגיש הילד לא ראוי, לא מקובל וכד'. לדוגמא, ילד מבקש את חברת בני משפחתו ונענה שוב ושוב במסרים שאינו רצוי, שאין זמן להקדיש לו, שהוא, בניגוד לבני משפחה אחרים, לא ראוי לקבלת יחס ותשומת לב, שתמיד יש דברים חשובים, דחופים ועדיפים עליו. השפלה וזלזול – במצב זה הילד חשוף לביקורת, מוצמדות לו תוויות וסטיגמות מעליבות, נשלל כבודו, הוא עובר השפלות, היחס שהוא מקבל מסביבתו מבהיר לו שהוא נחות יחסית להם. לדוגמא, הילד משמש מושא ללעג, מודבקים לו כינויי גנאי שונים, יש התעסקות תמידית במגרעותיו ודברים שעשה לא על פי הציפיות. לועגים לו, מציגים אותו באור שלילי רוב הזמן ואין איזון של משוב חיובי ופרגון. הפחדה – הילד מותקף מילולית, מפוחד ילד כזה חי באווירה של טרור בבית, עבורו הבית הוא לא מקום בטוח אלא שדה קרב, מקום מסוכן שיש להישמר בו ללא הרף ולהשתדל למהר ולזהות מתי יותקף שוב. הוא מהלך על קצות האצבעות כדי לא לעורר עליו את זעמו של התוקף. בידוד – נשללים מהילד קשרים חברתיים מחוץ למשפחתו, לא מרשים לו ליצור קשר עם ילדים בגילו, הוא מוחזק בשטח מוגבל לפרקי זמן ארוכים, ללא אינטראקציה חברתית. דוגמאות לכך הם מצבי קצה שבהם ילדים מוחזקים בבידוד פיזי שעליהן קראנו בעיתונים, לא מרשים להם לצאת ולפגוש אנשים וילדים אחרים אבל ביטוי לפגיעה כזאת יכול להתבטא גם במצבים פחות ברורים, שבהם אין תנאים שיאפשרו לילד לקיים חיי חברה, שהאווירה בבית מפחידה או מביכה (כמו צעקות והתנהגויות בעייתיות שהילד לא רוצה שחבריו יהיו עדים להן או קורבן להן). מניעת התייחסות רגשית, אי זמינות נפשית וחסך בגירויים החיוניים להתפתחות תקינה של הילד – מונעים מהילד אהבה, טיפול עדין ורגיש, מדכאים את התפתחותו הרגשית והאינטלקטואלית, מתעלמים ממנו ומזניחים אותו. דוגמא לכך יכולה להיות אווירה שבה אין התייחסות לרגשותיו של הילד לא ברמה של התעניינות ולא ברמה של קשב למצוקה רגשית שהילד מפגין, עד שהוא לומד להתעלם מרגשותיו בעצמו. ההתייחסות אליו קרה וישנה דאגה לצרכים הפיזיים בלבד: הילד מקבל מקום לחיות בו, אוכל, בגדים, הולך לבית הספר אך אין לו כתובת לפנות אליה בנושא רגשי שהוא מתמודד עמו ומצוקותיו נשארות ללא מענה מצד סביבתו הקרובה. הורות בלתי אמינה ולא עקבית – דרישות סותרות ואמביוולנטיות כלפי הילד, חוסר עקביות וחוסר אמינות בתמיכה וטיפול הורי, מניעת יציבות משפחתית מהילד. במצב כזה ההורה מציב בפני הילד חוקים שמתחלפים חדשות לבקרים, ההורה לא ברור בפניותיו לילד ומבלבל אותו, לא עומד בהבטחותיו, משקר לילד ומעביר לו מסר (אולי המסר העקבי היחיד) שהוא לא יכול לסמוך על בני משפחתו. חוויה כזו משפיעה בסופו של דבר על יכולתו של אותו ילד לסמוך על בני אדם באופן כללי. דיברתי עם כל הגורמים המקצועיים שאפשר, ואין איך לעזור לי. אני כל כך לבד. אני חווה הדתה בבית בכיפור ובאוכל. אסור לי לי לגעת במחשב בכיפור. אסור לי לאכול לא כשר. אני כבר לפני כמה חודשים התחלתי להגדיר את עצמי כיתום, כי אני באמת כזה. אני כל כך עצוב. וכל כך כואב לי.. :(