אני בן 33 ואבא שלי מת לפני 4 וחצי חודשים בנסיבות טרגיות , בגיל צעיר יחסית
( 62 ) הוא היה אדם טוב, הוא היה עוזר לי בהרבה תחומים וגרתי איתו באותו בית כל חיי. לא בכיתי בהלוויה ובשבעה אבל צפים לי געגועים לדברים שהיינו עושים ואני רוצה לחזור לתקופה שהוא היה בחיים ולפחות לתקופה שהוא היה על ערש דווי, כשלא היה ברור אם הוא ימשיך לחיות או לא. אני יודע שלפחות אני לא בן 20 ובטח לא בן 7 שצריך להעביר את כל תקופת הילדות שלו בלי אחד ההורים שלו, אני גם מכיר כאלה שאיבדו הורה כשהיו צעירים ממני, אני גם אומר לעצמי למשל שהרבה ילדים בשואה איבדו את הוריהם , אבל תסכימו איתי שלאבד הורה בגיל 33 זה גם יחסית מוקדם כי עם הרפואה והטכנולוגיה של היום כמעט כולם מאבדים הורים רק אחרי גיל 70. אני מרגיש את ההבדל בין הרגשתי לפני המוות ואחריו, עכשיו אני מרגיש מין דיכאון כזה, מין ריקנות כזו, יש לפעמים סיוטים בלילה, אני כועס על כך שעכשיו אח שלי יושן עם אמא שלי באותה המיטה יחד עם הכלב שלנו בחדר השינה ורק אני יושן לבד בחדר שלי. אבא שלי היה יכול לנסוע לעיר רחוקה בלי הודעה מראש והיה מסיע אותי לחלק מהדייטים עם הבחורות שיצאתי איתן, רק איתו יצאנו לחו"ל והוא אמר לי בחייו שאני לא יכול לטוס לחו"ל לבד כך שאני לא יודע איך אוכל מעתה להיפגש עם בחורות מערים רחוקות או לצאת לחו"ל. איך אוכל לשפר את מצב הרוח ולהיפתח לעולם ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025