חודש אחרי הפרידה ועדיין זה צובט בלב

אז ככה לפני חודש בערך אני והאקסית נפרדנו. היינו יחד שבעה חודשים ונפרדנו ביפה , בלי ריבים בלי כלום.
הייתה לנו כימיה מדהימה , הקשר התפתח כל כך מהר וממש היה לנו כיף, לא רבנו אף פעם ואחרי הרבה מאוד זמן או יותר נכון בפעם הראשונה בחיים יש לי מערכת יחסים רצינית . מעולם לא הייתי אדם של סטוצים כך שתמיד כיוונתי למשהו רציני אבל לא ניסיתי יותר מידיי, ופשוט הרגשתי איתה הכי טוב שיש .
הפרידה שלנו הייתה בגלל סיבה שהיא לאו דווקא אישית.
היא נפרדה ממני בגלל סיבות כמו התניידות בסופשים
( לי יש משפחה דתית ואין לי רכב בעצמי כך שאנו תלויים בה בסופשים מבחינת רכב ) ובנוסף לכך מעצם העובדה שהמשפחה שלי דתית , ההורים לא מסכימים שנישן יחד . חשוב לציין שאני לא דתי , כן הייתי פעם כמו ההורים שלי, והם קיבלו את מערכת היחסים הזו בטוב ולא הייתה להם בעיה כלל שאשן אצלה או שניסע יחד.
כמובן שאני קיבלתי את זה לא בחיוך כי בכל זאת זה מבאס אבל אני מכבד את ההורים שלי , והיא בהתחלה גם עיקמה על זה פרצוף קצת אבל זרמנו . בשבתות כשלא היינו ניידים הייתי מגיע אליה ברגל , מרחק של שעה ורבע בערך הליכה והייתי מוכן לעשות את זה כי היה לי אכפת. עוד סיבה שהיא העלתה חוץ ממה שכתבתי, סיפרתי לה שאני מתחיל מכינה קדם אקדמאית בחורף הקרוב וביקשתי מעונות והיא אמרה שיהיה לה קשה עם זה שהיא משתחררת איך שאני מתחיל את המכינה ושוב נחזור להתראות בסופשים ( אני השתחררתי באמצע הקשר שלנו) למרות שהמכינה נמצאת ארבעים דקות בערך מהאיזור שלנו.
חשוב לי לציין שכמעט עד הסוף הקשר לא הרגשתי לא מוערך , היא הייתה מדהימה ובאמת נתנה לי חוויה של אהבה אמיתית ראשונה .
לקראת סוף הקשר כנראה שהיא השלימה עם זה שזה ניגמר ולא ידעתי את זה , אך ראיתי שניגמר ה״ברק״ הזה ובכל זאת החלקתי.
היא טענה לפעמים שאני טוב מידיי , שאעשה דברים בשבילה כמו להביא לה מים מהמטבח למטה למרות שלא באמת בא לי ( מה שלא נכון , אני עושה את זה כי אני רוצה ), ודברים כמו - אתה חופר בישיבות על אותם נושאים , איזה באסה שאתה לא אוהב מסיבות כמוני וכו׳.
בסופו של דבר אני כן מאוכזב שהיא בחרה להפריד כוחות ולא להישאר כי סיבות כאלו שיוצרות סיטואציות שאנחנו אצלה רוב הזמן כי לה פחות נעים אצלי בבית , הן לא סוף העולם. יחד עם זאת אני מקבל את מה שהיא בחרה כי אם זה לא עושה לה טוב , אני לא אמנע ממנה את זה.