לחבק את המוות

אולי זה ישמע טיפשי לכמה מכם אבל לפעמים אני חושב שאולי עדיף שאמות וזהו. רגע שלא תבינו לא נכון אני לא בדכאון, אני לא בחרדה ואני לא במצב רע גם לא רוצה להתאבד (אז לכל מי שבא לעזור לבן אובדני קודם כל כל הכבוד לכם שנכנסתם כדי לעזור באמת משהו שצריך להעריך, ודבר שני סליחה על הבלבול). אני נמצא בבית תומך ועוזר עם משפחה שתמיד דאגה שכלום לא יחסר לי ועומדים תמיד לצידי, חברים שבאמת יש לי מלא חברים שאני באמת יכול לדבר איתם ולסמוך עליהם למזלי הסביבה שלי מלאה באנשים טובים, איכותיים, אכפתיים וכיפים. כיף לי עם המשפחה והחברים ואני באמת אוהב אותם, טוב אולי חסר לי זוגיות וההרגשה של להיות מאוהב אבל זה כבר נושא אחר.

אז למה אני מעדיף למות אתם שואלים?
אולי סתם כי אני בחור עצלן שאין לו כח להיות חלק משעבוד, אני פשוט לא רואה את החיים האלה חיים. לעבוד בשביל כסף רוב שעות היום בשביל לפרנס משפחה שאתה בקושי רואה כי אתה בעבודה וכשמגיע הביתה גמור מעייפות ואין כח לכלום. להיות חלק קטן ממערכת שרואה כסף ולא את האדם. כסף דבר שהאדם יצר על מנת להקל על החיים. אך מה שהכסף באמת עשה הפך אותנו למכונות שרודפים אחריו הופכים אותו למטרה באשלייה שזה המטרה, על מנת שנקנה בית רכב טיולים וכל זה. אבל אני כבר כמעט לא רואה רגעים של הנאה ללא הוצאה כספית כלשהי.

לפני שאתם מקבלים החלטה שהחיים הם סביב הכסף אז רגע, הכסף נועד לבזבוז זה ידוע לכולנו בזבוז עבור דברים שאיתם נוכל להפיק. מרוויחים אותו בידיעה שנבזבז אותו. אני לא עני למרות כל הדיבור הזה כל הכסף אבל גם לא עשיר, ממוצע.

אז מה אנחנו אמורים לעשות? אולי סתם להינות אחד עם השני ולהינות מהרגע בכל זאת כשעובדים בשביל הכסף מרגישים קטנים וחסרי משמעות, אבל כשנמצאים סביב אנשים כל איש הוא עולם ומלואו בכל זאת האדם הוא יצור חברותי שחיי בקבוצות. כשיושבים ביחד עם אנשים שאוהבים זה מרגיש כאילו אני באמת מישהו. אבל זה מרגיש תלות באחרים שצריך את הסביבה כהוכחה לקיומינו כנראה שכן, אם אדם חיי לבדו ואף אחד לא מודע לקיומו מת וגופתו לעולם נמצאה האם הוא באמת היה קיים? מה יקרה כשהקשרים עם הסובבים יתנתק? בכל זאת אין לדעת לאן החיים יקחו אותנו.

יש לי תחביבים שכיף לי להתעסק בהם אבל כשאני חושב על זה זה מסיח את דעתי ולא מסוגל להתעסק בתחביבים. כשאני חושב כל זה זה מכניס אותי לחרדה חושב על זה בעיקר כשאני לבד, ואז בורח לסביבה של משפחה או חברים. כשאני קורא את זה עכשיו אני רואה שזה לא מעביר את כל מה שאני באמת חושב ואני לא יודע איך להסביר את זה במילים.

אז על מה בעצם התסכול- למה אנחנו פה? למה אנחנו עובדים? למה אנחנו מתחברים אחד לשני? כי הרי יש סוף לכל דבר. מה התאם ב להתחיל חיים כדי שיגמרו יום אחד. לפעמים זה נראה כאילו הכל מיותר.

אז על מה אני בעצם חופר לכם פה כבר שעה זה כי אני לא רואה פשר בחיים, בכל זאת שאלה ששאלו הרבה לפני ולאף אחד לא היה וכנראה גם לא יהיה את התשובה מה פשר החיים? להכיר אנשים? לעבוד? למות?
היה משחרר לכתוב את זה.