לא היה אמיתי ועכשיו אני תקועה עם הרעל הזה כל חיי

לפני כמה שנים, ממש כשהתגרשתי הכרתי מישהו ויצאנו לדייט. קצת רקע על עצמי: לעולם לא היה ססוץ כי אני לא בנויה לזה רגשית, פיזית ומנטלית. זה משהו שחסום אצלי ואני כל הזמן בשליטה. חייבת היכרות ותחושת ביטחון לפני שנוצרת אינטימיות.
בחזרה לסיפור: ישבנו על הבר (המקום של חבר שלו שזה רלבנטי) עשה רושם שהוא חמוד, לא יותר מזה(יצא שהחלפתי מבטים עם מישהו אחר) מפה לשם, הזמין לי משקה אחד, שתיתי ואז רציתי לרקוד. הרגשתי שמהרגע שהוא נגע בי, סוג של צמרמורות, להט ורצון להתנשק, משהו שלא אופייני לי בכלל. מנשיקה אחת, העניינים התלהטו ואני זוכרת שכולם לא הפסיקו להסתכל עלינו. זרמתי איתו אליו הביתה, הכל הרגיש זורם, חופשי כאילו אני מכירה אותו שנים. שכבנן כמעט כל הלילה ואני טיפוס לא היג מיני. למחרת תיארתי לחברה מה שהקדשת י ואנ בתמימותי, האמנתי שזאת אהבה וכימיה טובה יותר מדי. ככל שעבר הזמן ויצא לי להכיר אותו יותר טוב, היה לי קשה להאמין שזה הבנאדם שנדלקתי עליו וזרמתי איתו. תיארתי לחברה את התחושות (במקצועה פסיכולוגית) היא מכירה את הסם אם די ואמרה שזה מתאים למה שתיארתי.
היום הוא אבא של הבת שלי כי ההריון לא היה מתוכנן וטבעי: (!!! הוא ידע שקונדום נקרע ולא אמר לי בייחוד שידע שאני לא נוטלת גלולות
חתמתנו על הסכם על הסדרי ראייה כץואנחנו לא בזוגיות כי ככה יצא לי להכיר מישהו שלא עושה לי טוב מכל הבחינות כי תקופת ההריון היה סיוט עבורי. לא קיבלתי שום תמיכה רגשית ממנו רק לחץ ואיומים. הוא הגיע לאבא שלי , לגרוש שלי ואפילו לבנזןג הנוכחי. מפזר רעל לכל עבר, מנסה לחבל ולשבש לי את החיים
למרות שהוא טוען שהילדה היא הדבר הכי טוב שקרה לו
אני בתקופה בחיים שאני לא מצליחה לתפקד כי כל פעם שאני על הרגליים ובמקום טוב, הוא יוצר מריבות, לוקח את הילדה ולא מחזיר לי אותה. הוא לא שמח שטוב לי ושהילדה איתי. לצערי פתחנו הליך של תביעת משמורת בלעדית אלי אחרי שהוא לא החזיר לי אותה מספר פעמים (היא ממש קטנה בקושי בת שנתיים) אבל זה לא ישנה את העןבדה שהוא ממרמר לי את החיים
אפילו סידרתי לו מישהי שהוא לא יודע שזה בא ממני (כדי שהוא ישחרר ויהיה מאושר אבל גם היא לא מצליחה להוציא ממנו את הטוב
מה עושים? איך מפסיקים את הרכבת הרים הזאת? הוא מתסכל ברמות שבא לי לבכות כל יום וכואב לי לע הבת שלנו