תקועה בבית בגלל מס' מצומצם של חברים, רוצה להכיר חברים חדשים

אני בת 17, כיתה יא'.
יש לי מספר מועט של חברות שאני יכולה לצאת איתן ולבלות איתן..
אני דתייה אז אני לומדת באולפנה ולכן אין לי חברים בנים (לא שיש לי בעיה עם זה) יש לי רק חברות בנות ורק חלק קטן מהם - חברות טובות שלי.. וחלק קטן מהחברות הטובות שלי גם יכולות לצאת.. בחלק קטן אני מתכוונת בקושי 2.
משלל סיבות החברות שלי לא תמיד יכולות לצאת איתי.. כי כל אחת בחיים שלה - אחת טסה לחו"ל, אחת גרה רחוק והיא עצלנית מכדי להיפגש, אחת טסה לאילת, אחת יצאה לחופשה עם המשפחה.. זה מתסכל אותי ברמה שבא לי לבכות כי כבר ימים ארוכים אני נתקעת בבית ולא יוצאת לכלום.. סיימתי יא' שזאת הייתה שנה קשה ועמוסה במיוחד בשבילי ולכן כ"כ רציתי לנצל את החופש הזה על הצד הטוב ביותר.. והאמת.. שהבנתי בדיוק את הבעיה - אין לי מספיק חברות. פשוט אין לי מספיק !!
כל אחת מבלה ונהנית ועושה חיים ורק אני נתקעת בבית..
חברות רגילות אלה חברות לכיתה.. שרק בכיתה מתראים ומבלים איתם בבצפר.
אבל מתוכם כמובן שיש את החברות הטובות - שאיתם אני מבלה מחוץ לבצפר..
ומתוכם - יש את אלה שההורים שלהם לא מסכימים להם כלום. פשוט כלום. אפילו לא לצאת.
יוצא מכך שיש לי בקושי 3 חברות שאני יכולה לצאת איתם ולבלות איתם איפה שבאלי (כשרק ל- 2 מהם יש אישור לנסוע לאן שהם רוצות.. אפילו לאילת לבד..)
אז כמו שאמרתי - כל אחת עם העיסוקים שלה והחיים שלה..
קרו לי כל מיני דברים במשפחה (מבחינת בריאותית - אח חולה במחלה קשה וזה.. שאני לא רוצה לפרט..) ולכן אנחנו לא יכולים לצאת לשום מקום ות'אמת - שגם אם היינו יכולים - המשפחה הזאת כזאת כבדה שלא רוצה לזוז לשום מקום !!! הם מצידם - הכי טוב בבית.
ונמאססס לי לשמוע שכל העולם יוצא לטייל, ולבלות ולהנות ורק אני תקועה בבית בוכה מעצבים ומתסכול שאני לא עושה בחופש כלום.
אני רוצה להכיר חברים חדשים.. (אפילו בנים - אני ממילא שומרת נגיעה ככה שזה לא משנה לי שזה בנים) ואפילו לא אכפת לי אם חילונים או דתיים או מצידי חרדים. העיקר חברים !! חברים שאפשר לדבר איתם, לבלולת איתם, לצאת איתם, לצחוק איתם, לעשות שיחות נפש חופשי.. נמאס לי כבר !!
אני אולי מתגייסת לצבא ולכן רוב הסיכויים שאני אכיר חברים שם - אבל נמאס לי לחכות עד הצבא.. באמת באמת שנמאס.. ומי יודע עד כמה אני אצליח לשמור על קשרים בצבא ? ואולי אני יהיה כ"כ לחוצה להתחבר ולפגוש אנשים שבסוף לא ילך לי ?
אני אדם מאוד חברותי, וצוחקת המון, ומחייכת הרבה ומסוגלת להתחבר לכל בן אדם וממש לא משנה לי מיהו -חרדי חילוני רוסי אתיופי אשכנזי מרוקאי וכו' וכו' ... (סליחה אם פגעתי בדוגמאות.. זה פשוט כדי להראות שממש אין לי בעיה עם האדם שמולי ולא משנה מיהו.. )
אני מתחברת ל*כל אחד* כל עוד אני רואה שגם אליי רוצים להתחבר ואז בכלל - הכל דבש ;)
אבל באמת שנמאס לי כבר מהמצב המסתכל הזה שנמשך כבר כמה שנים טובות.. מה לעשות ? ואני כותבת את זה בשיא התסכול והעצבות שתקועים לי בלב..