להיות הורים
על פניו אני אמורה להיות מאושרת.
יש לי הכל על הנייר.
בית, בעל, ילדים, כלב, עבודה יציבה וטובה.
אז למה אני לא.
אחרי כל תקופת הקורונה והסגרים שהיו וההווי המשפחתי הכפוי מרגיש לי שאני לא אותו אדם.
אין לי סבלנות יותר לגידול ילדים וכל הנלווה לזה.
פתאום בסגרים הרווקות/זוגיות ללא ילדים נראתה לי נוצצת.
יש להם זמן לעצמם, שקט, ולי? רעש, בכי, התשה יומיומית.
ובשביל מה?שיגדלו ולא יעריכו דבר מההשקעה שלי בהם.
אני נותנת את כולי אבל נשחקת מיום ליום.
תודה על ההקשבה , הייתי צריכה לפרוק
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025