נערה מבולבלת: לא סגורה על נושא האמונה, רוצה חבר ועוד בעיות בחיים

בעיקר באתי לפרוק כמו שרבים פה באתר עושים, אך בכל זאת אשמח לקבל עצות מאנשים עם פתרונות:)
אני ילדה בת 14 מהציבור הדתי לאומי שלא יודעת מה היא רוצה. אני יודעת שיש עוד זמן ואני עדיין לא צריכה להגיע להחלטות, אך הגיל בו אני נמצאת הוא גיל בו אני מבינה לראשונה שיש דרך אחרת וניתן לבחור בה. פתאום אני מתחילה לשאול שאלות על האמונה וחוקרת בעצמי נושאים רבים מבלי להתבסס על דעת ההורים.
בזמן האחרון התעוררו אצלי שאלות פילוסופיות רבות בעקבות שיעור עם רב מסוים. אני מאמינה שיש מנהיג לעולם אך עושה מצוות בעיקר כי כך חונכתי ולא מפני אמונה שלמה ואמיתית. העולם שבחוץ מאוד מושך ונראה משחרר וחופשי מבחינה נפשית, עולם בו אין חוקים המגבילים את המחשבה ומצוות הנראות לעיתים חסרות תועלת ונוגדות מוסר בסיסי.
אני בן אדם מאוד עמוק, ואני נוטה לחשוב על דברים הרבה, אך למרות זאת פעמים רבות לא מצליחה להביע זאת בחיי היום יום. מאז שהייתי קטנה אני מאוד רוצה חבר ותמיד הרגשתי צורך לייצור קשר אינטימי ועמוק עם מישהו ולהרגיש מיוחדת ונאהבת על ידי בן אדם. בפועל אני מתקשה ליצור קשרים עם בנים. התשוקה הגדולה לחבר באה כנראה ממקום של פנטזיות רבות בהם אני מציבה סטנדרטים בלתי אפשריים ומצפה שכך יראה קשר זוגי שאני אנהל בעתיד. (אני רוצה מישהו אוהב, מבין, אינטלגנט שמקבל אותי כמו שאני ונותן לי הרגשה שאני מיוחדת. שיהיה ניתן לנהל איתו שיחות עמוקות ובנוסף, שאמשך למראה ולאופי שלו. בקיצור מצפה שיהיה מושלם...)
יחד עם כל זה החיים שלי כיום אינם מוצלחים במיוחד. כמובן שיש לי הרבה על מה להודות כגון ההצלחה בלימודים, הציונים הגבוהים שאני מקבלת, שיש לי חברות ועוד הרבה סיבות. אני גם יודעת שיש אנשים עם חיים הרבה יותר גרועים אבל תמיד טוב לפרוק. קודם כל אנחנו משפחה עם הרבה ילדים ויש לי אח אוטיסט ולכן הבית נמצא תמיד תחת סטרס לא נורמלי. פעמים רבות המצב מוביל לכך שאיני מדברת בכבוד אל הוריי ואף מזלזלת בהם. ההורים רבים בינהם לעיתים קרובות ובבית שוררת אווירה טעונה ברגשות שליליים, בקיצור לא ההרגשה הכי משפחתית בעולם (יכול להיות שמכאן מגיע הצורך לחבר). הרבה פעמים אני מרגישה צורך להיות מושלמת למרות שאני מודעת לעובדה שאף אחד לא מושלם ושיש בי חסרונות רבים. אני עובדת קשה מבחינה לימודית ותמיד מרגישה צורך להוכיח את עצמי לאחרים.

תודה רבה אם הגעתם עד לכאן, וגם אם לא אני ממש שמחה שפרקתי!