אני כועסת על חברות שלי

שלום לכולם,
הייתה לנו משימה בכימיה שבה היינו צריכים להכין קובץ שבו נענה על כמה שאלות בנושא קרינה רדיואקטיבית ובנוסף לבחור שימוש אחד של קרינה רדיואקטיבית שאותו נציג לכיתה.
היום, כל הכיתה למדה בבית משום שיש ישיבות מורים (הם כנראה מדברים על התעודות שלנו) ולכן קיבלנו עבודות להגשה עד השעה שש, לפי המקצועות שבמערכת.
בדרך כלל במערכת יש לנו שעתיים של פיזיקה/כימיה, כך שחשבנו שנקבל משימה רק באחת המקצועות, אבל זה לא מה שקרה וקיבלנו בשניהם. בכל מקרה הופתענו כי תאריך ההגשה של העבודה הוא להיום (והמורה אמרה את זה רק בשעה אחת) לכן כשקיבלנו את ההודעה מיד נפגשו בזום להמשיך את העבודה במטרה לסיים ולהגיש.
הבעיה היא שלי אישית נשארו עוד כמה משימות משאר המקוצועות והן היו יותר דחופות (עד שש) לעומת העבודה הזאת שאין לה שעה מדויקת ואפשר להגיש אותה בערב. בכל מקרה, נפגשנו, כתבנו רפלקציה (אישית וקבוצתית) וסיימנו. הצגנו לכיתה לפני שבועיים ואת הקובץ הכנו, כך שהוא כבר מוכן. הבנות רצו להגיש ישר ואני לא, רציתי לעבור שוב על הקובץ משום שהייתה בעיה קצת בניסוח, יש הרבה משפטים לא מקושרים. אבל הן רק רצו לסיים, להגיש ושיהיה להן שקט בלב. אני ביקשתי מהן שעדיין לא יגישו והסברתי להן שאני עדיין לא סיימתי את שאר המקצועות ושכרגע הן יותר דחופות ואמרתי שכשאני אסיים אותן אני אעבור על העבודה.
אחרי ויכוח קצר חשבתי שהצלחתי לשכנע אותן למרות שיש אווירת מתח בנינו ועכשיו גיליתי שלא. אחת הבנות פשוט הגישה את העבודה. היא אמרה שהיא לא אוהבת להגיש ברגע האחרון.
אני חושבת שהיא חשבה באותו רגע רק על עצמה, אני ביקשתי מהן וניסיתי להסביר למה זה טוב. בסופו של דבר אני מתקנת לנו את הניסוח כדי שהעבודה תהיה יותר טובה. אני לא מבינה למה זה כזה משנה להן, אני משנה את זה ואחר כך אני אגיש, הן רק צריכות לנוח.
אני לא יודעת איך אני אראה אותך מחר, מה אני אהיה צבועה ואחייך כאילו כלום לא קרה. אין לי ממש עוד חברות קרובות בכיתה חוץ מהן. יש בנות שאני מדברת איתן אבל אנחנו לא קרובות. מה גם שאחת הבנות בקבוצה יושבת לידי. אוף אני לא יודעת מה לעשות, כנראה יהיה לי הרבה יותר קל פשוט להתעלם ממה שקרה. אני יודעת ששאר הבנות שמחו שאותה ילדה הגישה וקצת עצוב לי לחשוב על זה. אני פשוט לא אוהבת את כל האווירה הזאת ואת כל הצביעות.
תודה שקראתם.