קשה לי לשכוח אותה, קשה לי להמשיך הלאה, היא מחרפנת אותי!

שלום לכל הקוראים, זה דיי ארוך, אני שופך פה הכל אז קריאה נעימה ותודה על הסובלנות..

אוקיי.
הייתה לי חברה מאשקלון, שנה שלמה.
היא בי-סקסואלית, אבל לא הייתה לי בעיה עם זה. כל עוד היא לא מממשת את זה.
היא בגדה בי פעמיים, ובבגידה השנייה רציתי פשוט להיפרד ממנה.
הכרתי חודש לפני הפרידה ידידה, שסוג של השלימה אותה, הייתה מושלמת במה שהאשקלונית נכשלה.
היא אחת שזורמת.. למבינים.
היא בת 17, לומדת בבית ספר פרטי, או שלא לומדת.. רוב הזמן יושבת בבית עובדת פעם ב...
היא עזרה לי להיפרד מהאשקלונית, להעביר את כל הכאב הנפשי, הייתה איפה שצריך להיות.
היינו יוצאים, מדברים על שטויות, ממש התחברתי אלייה.
ואז נפרדתי מהאשקלונית, היא בגדה בי ולא יכלתי לסבול את זה יותר.
אחרי שבוע, אני יושב עם הידידה, ובטעות קורא לה בשם של האקסית, ושוב קורא לה , פעמיים ברציפות, היא ממש התעצבנה עליי התחילה לצעוק ולעשות היסטריה.
היה בלאגנים, ויצא שנרגענו והתנשקנו.
היא סיפרה לי איזו חייה היא במיטה.
אבל זה לא מה שעניין אותי.
שבוע אחרי, היינו קובעים לצאת, אבל היא לא הייתה באה.
היינו קובעים לבוקר, והיא הייתה רק קמה בערב, לא ידעתי איפה היא גרה,התקשרתי באטרף, אבל היא לא שמעה את הפלאפון.
וככה כמה ימים.. היינו יוצאים בערב, אבל היא הייתה קובעת לבוקר, ולא מגיעה. זה הטריף אותי.
יצאנו ביום שישי שבוע שאנחנו ביחד, הייתי בדרך אלייה, בדרך דיברתי איתה בפלאפון ובטעות הזכרתי את האשקלונית, והיא פשוט ניתקה לי ואמרה שהיא לא מרגישה טוב, הבנתי שמשהו לא בסדר.
הגעתי אלייה הביתה, אמא שלה ישר שמחה לדעת מי אני, סטודנט לפני צבא, נכנסתי אלייה לחדר, היא שוכבת עם אוזניות, לבושה בבגדי בית, לא מבינה למה הגעתי.
אמרה לי שמחקה את המספר שלי, התחננתי שתיתן לי צ'אנס, שזה לא ייקרה שוב, שאלתי אותה מה היא מרגישה כלפי, היא היססה לענות, אז רציתי ללכת.
קמתי, היא תפסה לי את היד , יצאנו מהחדר והיא אמרה לאמא שלה שאנחנו יוצאים לטייל.
אמא שלה שאלה אותי.. "אתה תחזור לישון אצלנו?"
עניתי לה שאני לא יודע, ואמא שלה אומרת לי בחזרה "אני מקווה שאתה תחזור".
הבנתי ש "לישון" זה לא לישון.. אלא לשכב עם הבת שלה..
הרגשתי מוזר עם זה אבל העדפתי להתעלם.
באותו הלילה, השתכרתי אצל חברים שלה, אבל קרה ששתיתי יותר מדי ואמא שלי אספה אותי מהבית שלה.
היא נעלבה מזה, ברגע שהייתי צריך לצאת מהבית של החברים לכיוון הרכב של אמא שלי היא התחילה לבכות ואמרה שאני לא אחזור יותר, שאמחק את המספר שלה, היא אמרה שהיא יוצאת עם גברים שההורים שלהם שמים עליהם זין ולא אכפת להם איפה הם נמצאים, ולא הורים שדואגים כל חמש דקות.. (אני בן יחיד), התחננתי שתשנה את דעתה ותחשוב על זה אבל היא רק דחתה אותי כשבאתי לחבק אותה, והלכתי הביתה.
בבית נשברתי, הרגשתי כלכך רע, רציתי לחזור אבל לא יכלתי..
שלחתי לה הודעה אני אוהב אותה, היא לא ענתה עלייה.
שבועיים הרגשתי צורך לבוא אלייה הביתה ולהתנצל על מה שקרה, אני מתקשר היא מסננת..
אז חשבתי לעצמי שפשוט אעזוב ואמשיך הלאה.
אחרי שבוע יצאתי עם חברים, היא מתקשרת אליי בתשע בערב, שואלת אם אפשר לדבר.
אמרתי לה כן.. היא אמרה שהיא תיהיה אצלי בעוד כחצי שעה.
חיכיתי שעתיים.. היא לא הגיעה.
התקשרתי אלייה.. היא אמרה שהיא בסוף שינתה את דעתה. בלי להודיע לי שהיא לא רוצה בכלל לבוא.
וככה הי פעמיים..
בפעם השלישית היא קבעה שניפגש בבוקר, חיכיתי לה, היא לא הגיעה.
אני מתקשר אלייה בערב לברר מה קרה.. היא אמרה שהיא מצטערת שהיא שכחה שקבענו בכלל.
התחרפנתי.
וככה שוב ושוב.
חזרנו ונפרדנו.
הפסקה של שבועיים. אותו הסיפור.
אבל אלייה אני מרגיש שונה..
אני רוצה אותה אבל היא לא טובה אליי.
היא שמה עליי זיין.
באותו שישי שהיא נפרדה ממני, היא אמרה שאני ה "דבר השני הכי טוב שקרה לה".
היא אמרה שאני מתנהג כמו כל האחרים שהיו איתה. נפרדו וחזרו.
מתחנן לסליחתה.
היו לה 3 חברים..
כולם גדולים ממנה ב 3-4 שנים, והיא סיפרה רק איך הם יצאו וישנו אצלה.
כל פעם שהייתי מתקשר אלייה שהייתי רוצה לדבר איתה, תקווה לחזור אלייה, היא לא ענתה, סיננה, פעם ב.. עתה, שאלה בתמימות "מי זה?"
כל הסיפור הזה הולך בערך חודשיים שלוש, וזה מרגיש כמו נצח.
לפני שלוש שבועות יצאנו, היא אמרה לחבר טוב שלי שהיא רוצה לדבר איתי.
היא הצטערה על כל מה שהיה, על כל הפעמים שהיא סיננה אותי והתנהגה אליי חרא, ואחרי כל זה הסכמתי להיות ידיד שלה.
יום אחרי יצאנו והתנשקנו, וכל הבלאגן התחיל.. שוב.
אני רוצה שזה ייגמר.
ושבוע שעבר זה נגמר, סופית, כשיצאתי עם בן דוד שלי בשישי, והיא הגיעה עם ידיד שלה.
איחרה בשלוש שעות ולא הצטערה אפילו, אמרה ש"היא בחורה" ולוקח לה הרבה זמן להתארגן.
אמרתי לה שזה בולשיט.
כל הערב ישבתי איתה, היה לי דחף לנשק אותה ולחבק אותה אבל היא לא רוצה אותי.
היא הייתה עובדת לידי, אז קבענו שניסע ביחד באוטובוס.
יום לפני, הייתי ער כל הלילה והסתובבתי איתה בלילה , ובבוקר נסענו לעבודה ביחד, בשש בבוקר.
אמא שלה שונאת אותי, היא אומרת שאני ילד קטן שמקשיב להורים ולא עצמאי, אומרת שאני ילד בן 5 שעדיין אוכל את הדייסה של אמא, לא כזה משנה לי אבל נזרום.
היא רבה עם אמא שלה באותו הלילה, אמא שלה , וסיפרה לי בדרך שהלכנו לתחנה בחמש בבוקר, על ידיד שלה שגר בבת ים ששם זיין על ההורים, גר לבד מגיל 17 ועושה הכל לבד, היא אמרה שהיא מכבדת כאלה.
הרגשתי שאני צריך להבגוד בהורים שלי ולפגוע בהם רק כדי להיות איתה. זה הרגיש לי קו אדום, שלהיות איתה יהיה גיהנום. אמרתי לעצמי שאני לא אבגוד במשפחה רק בגלל בחורה. בחיים לא.
בכל מקרה, באוו שישי שיצאנו, ה יא אמרה שהיא נמשכת אליי אבל לא רוצה להיות איתי, אמרתי לה שזו בעיה שלה, אמרתי לה שהיא משחקת בי וזה מטריף אותי.
אתמול היא דיברה איתי, שלחה לי הודעה אם אנחנו יכולים להיפגש, הבטחתי לעצמי שלא אפגוש אותה, היא שלחה לי הודעות ואמרתי לה שאני לא רוצה לצאת כשהיא הזמינה אותי.
אבל אתמול, היא שלחה לי הודעה אם אפשר להיפגש, אמרתי לה "כן".
קבענו להיום ב-9 בערב..
אבל אתמול יצאתי עם בן דוד שלי ונשארתי לישון אצלו, ידעתי שהיא לא תבוא, אחרי כל הפעמים שקבענו והיא פשוט לא באה. אז אמרתי לעצמי.. "טוב, גם אם היא לא תבוא, אני לא אבטל שום תוכניות בשבילה". וככה נעשה.
קבענו ל9 בבוקר, אני שולח לה הודעה בשמונה וחצי, של "יוצאים היום או לא?"
והיא כזאתי.. "אני לא בטוחה שאני יכולה הבוקר, ויש לך עבודה"

התחלתי לצאת עלייה על זה שהיא מבטלת דברים בדקה ה-90..
ואני חייב לשאול אם היא יוצאת, במקום שהיא תודיע לי.

יצאתי עלייה ככה במשך שעה, רבנו אחושרמוטה, אבל חשבתי..

אי אפשר לסיים את זה יפה.
זה לא יהיה יפה.
אני לא אוהב להשאיר ריבים עם אנשים.
אבל היא לא מבינה.
יצאתי עלייה שהיא הכי לא אחראית ולא אכפתית.
המשפט האחרון שאמרתי לה זה..
אני היחיד ששם עלייך אחרי כל מה שעשית. וזה יעלם.
ישר מחקתי את שרשרת ההודעות.
אני לא יודע אם היא החזירה לי תשובה או לא..
זה נגמר.
בטוב או ברע.. זה נגמר.
סופית.

אני לא יודע מה לעשות.
קשה לי לשכוח אותה, קשה לי להמשיך הלאה.
וברגע שאני ממשיך היא מופיעה שוב.
אני מרגיש סיימתי את זה מלוכלך, אבל כל פעם שניסיתי לתקן זה פשוט יצא רע.
היא לא מבינה את הטעויות שלה וזה מטריף אותי.
שהיא מסננת, מבטלת בלי להודיע רק ש "אבין את הרמז".