להשאיר את המצב כמו שהוא..
אני בת 14 ואחותי 23 היא שירתה בצבא ביחידה עם כלבים , ואני כל חיי חלמתי שיהיה לי כלב וכולנו נטפל בו ...
אמרו לה שהכלב שהיא שירתה איתו בצבא לא מתאים לתפקיד כבר שהוא משתולל וקופצני מידי אז אמרו לה לקחת אותו אם היא רוצה ,הוריי לא הסכימו כמובן אבל היה לה משבר ליומיים עם חבר שלה שהם " נפרדו " ואז היא בכתה כל כך וההורים שלי הסכימו לקחת את הכלב והיא הבטיחה לטפל בו שהיא תצא איתו לטיולים ארוכים כל הזמן ואנחנו לא נצטרך לעשות כלום ..
אחריי יומים שהבאנו אותו מהצבא היא וחבר שלה חזרו והיא לא הייתה צריכה את הכלב...
ועכשיו הוא אצלנו 4 חודשים בקרוב והיא לא מתעניינת בו בכלל !!
אני יוצאת איתו לטיול ב5:20 בבוקר ב12 בצהריים ואז לפעמים ב4/5 ..
אנחנו מוציאים אותו 4 או 5 פעמים ביום כי הוא לא יכול להתאפק ..:(
ואנ יעושה הכל .. נותנת לו לאכול מטיילת איתו משחקת איתו והיא לא מעניין אותה כלום ..
היא נוסעת לחבר שלה בימי שישי שבת ולפעמים גם חמישי.
ובלילה צריך לצאת איתו ב10 וחצי ולא תמיד להורים שלי יש כוח אז הם מתעצבנים ..
אני נורא אוהבת את אחותי והכלב והכל .. אבל זה מתחיל להעלות לי על העצבים שרק אני מטפלת בו .. חשבתי שכולנו נטפל בוא שווה בשווה ומסתבר שלא ..
אני לא רוצה להגיד על זה לאחותי למרות שזה משגע אותי כבר רצח !!!
מה אני צריכה לעשות ?
ההורים שלי גם לא רוצים לדבר איתה ולפעמים אבא שלי דיבר איתה אבל היא לא באמת מקשיבה :(
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025