לא מצליחה להתחבר עם המשפחה של חבר שלי, מה לעשות?

היי מה שלומכם?:)
יש לי חבר 3 שנים, אנחנו גרים ביחד והכל באמת מושלם פרט לדבר אחד - לא מצליחה להתחבר למשפחה שלו. לא כל המשפחה. עם ההורים שלו אני מסתדרת מצוין, גם עם אח שלו ורוב המשפחה המורחבת.
הבעיה היא רק עם קבוצת בנות- אחותו, גיסתו ועוד כמה בנות מהמשפחה המורחבת.
אני פשוט מרגישה שלמשפחה יש כבר קשר מאוד חזק עם גיסתו (מכירות כבר כמה שנים טובות) וקשה לי להשתוות לזה.
הרי אני גם כבר מכירה אותן 3 שנים וזה גם "כמה שנים טובות" ועדיין לא הצלחתי להגיע לרמת חיבור כמו שיש להן.
אני לא אוהבת להשוות את עצמי לאחרים אבל איתן אני פשוט מרגישה לא קשורה ואני ממש ממש רוצה את זה! אני ממש רוצה להרגיש חלק. אני רוצה שכשכולם נפגשים אני אדבר איתן על הכל. נכון לעכשיו הן יכולות לדבר על איזה נושא, ממש לידי ולא תמיד לשתף אותי, ואני לא נדחפת לשיחה מהחשש שהן לא באמת רוצות שאהיה חלק ממנה.
אני באמת בן אדם טוב, לא סתם מעידה על עצמי. עם שאר המשפחה אני ממש בסדר ואוהבים אותי מאוד! אני גם תמיד עוזרת, תמיד כותבת כשיש איזה אירוע מרגש, כשיש שיח אני משתדלת לדבר ולהביע את עצמי.
אני חושבת שזה קשור לעובדה שמערכת היחסים שלי איתן היא "חברה של חבר-משפחה של חבר", כלומר אני משתדלת לעשות רושם טוב תמיד במקום פשוט להיות מי שאני 100% מהזמן. נשמע לכם הגיוני? לדוגמא, אם יש משהו שצריך בו עזרה אני ישר אתנדב, לעומת גיסתו שתרשה לעצמה לסרב אם לא מתאים לה כי היא יותר חברה שלהן מאשר מישהי שמנסה לעשות רושם.
השאלה היא איך אני מגיעה למצב שיש לי איתן קשר חברי? אני מרגישה גם שאחותו פחות אוהבת אותי משאר המשפחה ואני באמת לא מצליחה להבין למה.. חבר שלי אומר שאני מדמיינת אבל אי אפשר להתעלם מההרגשה הזו.

יש לציין שאמא שלו כנראה מבחינה בזה שהן פחות משתפות אותי והיא מדי פעם אומרת להן איזה משהו נגיד אם עכשיו מישהי מראה תמונה לאחרת, אז היא אומרת להן "תראו גם ללילך". אני מאוד מעריכה את זה אבל זה גם גורם לי קצת למבוכה.

חבר שלי לא הבן אדם הכי אקטיבי בשיחות וזה לדעתי מה שגרם לי להיות קצת בחוץ (כי נגיד במפגשים הראשונים עם המשפחה, כשעוד התביישתי, הוא לא עזר לי ממש להשתלב ואני לא מאשימה אותו כי בזמנו הוא לא ידע שזה נחוץ בכלל) שיתפתי אותו בהכל והוא לא ממש יודע איך לעזור לי עם כל הנושא.
סליחה על החפירה! אשמח לעצות.