למה החברה החילונית רעה?

בתור יוצא בשאלה שטעם את שתי העולמות, אני מרגיש פער עצום ובלתי נתפס, בין האכפתיות והחום של האנשים בחברה הדתית, לבין הקור, ההתנשאות בחברה החילונית. יש תחושה שכל הזמן כל אחד רוצה לאכול את השני בעולם החילוני, הקושי היומיומי הוא נוראי - צריך לעבוד כדי להתפרנס, ללמוד כדי להרוויח טוב, וזה לא נגמר בדר"כ אף פעם, למעט יחידים שמצליחים לצאת מהמעגל.
הקושי להכיר אישה לחיים הוא קשה שבעתיים מהעולם הדתי - שם הן הגבר והן האישה באים להקים בית, מתוך רצון אמיתי לכך. אחוזי הגירושין שם אפסיים, בדיוק מהסיבה הזו. בעולם החילוני הקושי להכיר הוא בלתי נתפס, לכל אחת יש כבר אקסים, אז היא משווה בראש לאחרים, דבר הגורר אינספור בעיות. וגם אחרי שמתחתנים, כל הזמן הגברים עומדים מהצד כמשחרים לטרף, ומנסים יום יום להתחיל איתה. אין פה סימן היכר ממשי כמו כיסוי ראש, אין את מושג הצניעות שהיה בעולם הדתי. כאן 'הכל הולך'. ואם משהו טיפה משתבש בחיי הנישואין, הקרובים ייעצו לה להיפרד ולחיות את החיים שלה, במקום לנסות להילחם על המשפחה. בחברה הדתית הדברים האלה לא קורים. אם מתגרשים זה באמת במקרים קיצוניים. ברוב המקרים, פשוט עובדים על זה ועוברים את זה ביחד.
המסקנה שלי היא שהחיים בחברה החילונית הם רעים. אני לא באמת יודע איך אני אמור להתמודד עם הדבר הזה. אני באמת מתוסכל. הסיבה שאני עזבתי היא אידיאולוגית, כי הבנתי שהדת לא אמיתית. אבל בעיני דרך החיים שם היא במובן מסוים נכונה יותר. אני לא אחזור בגלל שאני כבר לא מאמין. אבל הפער הזה הוא באמת בלתי נתפס. לאנשים שתמיד היו בחברה החילונית ולא עברו אף פעם צד ולא טעמו מעולמות אחרים - קל יותר, כי הם רגילים למה שהם תמיד הכירו. אבל אני שחוויתי עולם אחר - קשה לי. קשה לי להתמודד עם הפער שאני רואה אותו ברמה יומיומית - העבדות של האנשים בחברה החילונית לעבודה שזה נוראי בעיני, הקושי להכיר נשים, חוסר הנאמנות, המרדף אחרי ה'היי' ו'הפאן'. חוסר בחיי צניעות וכבוד, חיים פשוט של טירוף ושיגעון לדעתי. אני לא יודע איך להתמודד עם החברה החילונית הזו ואשמח לעצות.
(אציין שוב - אני חילוני כיום, לא מאמין וכנגזרת מכך לא שומר מצוות. לא מתכוון בשום פנים ואופן לחזור לדת, כך שנא לא להציע לי את זה. אורח החיים החילוני פשוט מתירני מדי בשבילי - והעבודה הבלתי נגמרת - בלתי נסבלת בעיני).