לא מסתדרת בשום צורה בעבודה החדשה ורע לי ממש, מה אני צריכה לעשות?

אז שלום לכולם.
התחלתי לא מזמן (לפני שבועיים וחצי בערך) עבודה חדשה והולך לי לא פחות מזוועה.
הכוונה שלי בזוועה זה שבשבוע הראשון הייתי חוזרת מהעבודה ובוכה באוטובוס ואנשים היו מסתכלים עליי מוזר. ניסיתי להגיד לעצמי אחרי השבוע הראשון שכנראה שאלה קשיי התחלה ואני צריכה לתת לזה עוד זמן אבל זה העניין- אני לא מרגישה כיאלו אני מסוגלת להמשיך שם יותר.
קשה לי שם מבחינת העבודה אבל בעיקר בכל הקטע החברתי.
מבחינת העבודה, הרוב כן תואם למה שהם תיארו בפרטים שלה כשהגשתי את קורות החיים, אבל יש כמה דברים שהם הוסיפו לתפקיד שאני לא מבינה איך לתפעל אותם. ואלה דברים שאני לא זוכרת שדיברנו עליהם בשלב הריאיונות (שהשלב הזו לקח כמות נכבדת של זמן). אני לא מבינה את החלק הזה בתפקיד כי זה בין היתר קשור להזמנות אוכל ולכמויות שרק מי שנמצא בחברה הזו לאורך זמן יכול להבין כי האוכל שמביאים כל יום משתנה לפי מספר האנשים לפי הימים בשבוע. לא התעסקתי עם זה לפני אף פעם ומי שאיתי בתפקיד מעולם לא הייתה צריכה להתעסק עם כל עניין הכמויות, רק עם ההזמנות.
אבל זה לא החלק שהכי קשה לי. החלק הכי קשה זה החלק החברתי.
מכירים את ההרגשה שאתם מרגישים כיאלו אתם נגררים מאחורה? שכולם מדברים ביניהם אבל אתם היחידים שנמצאים בטלפון?
ככה אני מרגישה. ועם החוסר ביטחון והחשיבת יתר שלי זה לא שילוב טוב.
אני לא מרגישה שהמחלקה שאני נמצאת בה מקבלת אותי. הם נחמדים לרוב, אבל אני פשוט מרגישה שהם מעין ״קליקה״ כזו ואני לא מתאימה אליהם. מי שעושה לי את החפיפה היא נחמדה אבל אני פשוט לא מתחברת אלייה ואני מרגישה ממש אאוטסיידרית כשאנשים באים ומדברים איתה וצוחקים איתה.
יש לה חברה שכשהיא מגיעה למשרד היא בעיקר רוצה לבלות איתה (מה שמובן לי) אבל שוב- גורם לי להרגיש כיאלו אני תקועה ולא באה לה טוב.
בעבודה הקודמת כשעזבתי הייתי משתדלת לערב את העובדת שהחליפה אותי בכל דבר (בכל שיחה שהתקיימה תמיד הייתי שואלת ומתייחסת אל התשובות שלה) ואם הייתי צוחקת ומדברת עם עובד אחר אז זה לרוב היה במשרד הפרטי שלהם.
המנהלת הישירה שלי אמנם נחמדה אבל כשאנחנו עם שאר המחלקה, היא לא שמה לב אליי ולא ממש מתייחסת.
אני לא אומרת שהם חייבים לשאול ולהתעניין ולהרגיש פתוחים אבל איך הם מצפים שאני אפתח וארגיש חלק מהם אם הם רק מדברים וצוחקים ביניהם?
שאר המחלקה פשוט לא מתייחסים, אומרים שלום מידי פעם וזהו. אני מניחה שאני באה להגיד שיחס אישי לא ממש קיים ואני לא מרגישה בנוח עם אף אחד מהם.
יש עוד מחלקה בארגון שהמחלקה שאני נמצאת בה מאוד קשורים אחד לשני אבל לא הצלחתי להתחבר אל אף אחד מהם.
רוב האנשים בארגון לא ממש אוכלים ביחד עם מחלקות אחרות אז להכיר אנשים אחרים לא ממש ריאלי.
אני יודעת שהרוב כאן יגידו שאני צריכה לתת לזה יותר זמן אבל כל אספקט בעבודה הזו פשוט מרגיש לי קשה, החל מהדרך הגעה (אני יוצאת בשעה 7:15 בשביל להגיע בשעה 9:00 ואני יוצאת בשעה 19:00 מהמשרד) ועד לכל מה שרשמתי. חשבתי על להתפטר כבר מהיום הראשון, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי להגיד למנהלת הישירה שלי כי כל תהליך הקבלה היה ממש ארוך. גם קיבלתי לפטופ חדש וכל אביזר שנלווה אליו ואני לא מרגישה בנוח להגיד לה שאני מחליטה לא להגיע יותר בגלל הסיבות שציינתי למעלה.
אני יודעת גם שאימא שלי לא תשמח מזה שאני אשב בבית עוד בלי לעבוד וגם ככה אני לא מסתדרת איתה טוב.
אני בעיקר מרגישה בודדה (כי באמת אין לי אף אחד לדבר איתו) ומאוכזבת מעצמי ששוב שגיתי בבחירת עבודה.
אני לא מבינה למה שוב דבר שאני עושה פשוט לא מסתדר ודברים שקשים לאנשים אחרים קשים עבורי פי 2.
אני לא מבינה מה אני בכלל עושה עם החיים שלי. אין שום דבר שמעניין אותי (ומה שכן מעניין אותי לא ממש נגיש בארץ) ואני לא טובה כמעט בשום דבר.
גם מתי שניסיתי לדבר פעם אחת על עצמי וקצת לפרוק- אף אחד לא ממש התנדב להקשיב ובעיקרון אמרו לי שזאת אשמתי. זה התדרדר עד כדי כך שהתקשרתי לער״ן כי הרגשתי נורא.
רציתי ללכת לפסיכולוג עם הכסף שתכננתי להרוויח שם אבל כמובן שגם זה ככל הנראה לא יקרה.
אני אשמח אם למישהו יש עצה אבל גם אם למישהו אין, תודה שקראתם עד לפה.