סובלת כל כך ממתמטיקה שכבר גרם לי להתייאש מהלימודים, מה הייתם עושים במקומי?

היי לכולם אני תלמידת כיתה ט׳.
בחיים לא הייתי בן אדם עם חשיבה מתמטית. גם ביסודי הייתי מקבלת רק 40 ו30 על מבחנים בסיסיים. אף פעם לא הצלחתי במתמטיקה לא משנה מה עשיתי
ירדתי לב׳, לא הפסקתי לבכות, הרגשתי שלא מתאים לרמה שלי ולמוטיבציה שלי. קיבלתי 96 במבחן בב׳ . אחרי שלא פתחתי שם ספר , רק בכיתי כל הזמן ולמבחן בכלל לא למדתי
עליתי לא׳ למדתי חודש וחצי למבחן שילדים לומדים אליו יום, מתמטיקה תמיד היה הסיוט שלי ורציתי להראות למורה שלי שאני מסוגלת, קיבלתי היום 33. כן כן, 33
אחרי שלמבחנים קודמים לא למדתי וקיבלתי 45 , 50 . אני תלמידה של מאיות במקצועות אחרים, ובמתמטיקה אני פשוט מטומטמת (אפילו בפיזיקה של חטיבה יש לי 100 עגול בתעודה) ידעתי את כל החומר של המבחן. קיבלתי התקף חרדה, נכנסתי לפאניקה והנה הלכו להם חודש וחצי של למידה שבחיים לא למדתי ככה לאף מקצוע.
אני יודעת את כל החומר ואם תרצו אעשה מבחנים בלי זמן בעיניים עצומות . אבל יש לי ״פיגור״ שזה נוגע למבחנים על זמן. איבדתי את זה ואני כל כך מתוסכלת. נמאס לי כבר, אני מדוכאת ממתמטיקה. עד שחשבתי שזה כבר לא איום ואני מסוגלת, הלכו להן חודש וחצי של למידה, השקעה , ראיתי מתמטיקה יותר מבני אדם (!) ובחיים לא עברתי. אני כבר אובדת עצות . כואב לי כבר להרגיש מתוסכלת , מתמטיקה הרסה לי את החיים. גרמה לי לא להאמין בעצמי ושאין טעם לעבודה הקשה כי לא יהיו אף פעם תוצאות. כל מבחן מחדש מוריד לי את המוטיבציה, ואני בן אדם נורא פרפקציוניסט ואם אני לא מקבלת מעל 90 אני בוכה. וממתמטיקה פשוט התייאשתי. אני דיסלקטית של מתמטיקה. כל בן אדם שתשאלו יגיד לכם שאני בן אדם עם מוטיבציה פסיכית אפילו עם כל הנכשלים במתמטיקה , ולא ויתרתי לעצמי אף פעם אבל וואלה הפעם כבר אין לי כוח למקצוע הזה. גרם לי להבין שככל שאני לומדת ככה אני מקבלת ציון יותר גרוע מהקודם . אז מה הטעם להשקיע בסופו של יום? למה שווה ההשקעה וכל הידע שצברתי אם אני נכנסת לפאניקה ולא מראה את זה במבחן? נשבר לי, באמת שנמאס . אני לא מסוגלת יותר , החלום שלי היה ללכת למחשבים ופיזיקה בתיכון, כי שני אלה אני באמת אוהבת. אבל וואלה כבר ויתרתי, אני אסיים במבר כילדה עם הצטיינות יתרה בחטיבה. כנראה שאין טעם להשקיע. מה הייתם עושים במקומי?