אני בדיכאון, אין לי כוח להזיז את עצמי ואיבדתי את התקווה

היי...אני יודעת שתגידו לי שאני צריכה להכנס לפרופורציות והכול אבל אני פשוט לא מסוגלת!!! יש בית ספר...שאני מאמינה בעקרונות שלו ושאני מתה ללמוד שם אני מוכנה לעשות הכול! כדי להתקבל לשם...רציתי לחזור על כיתה י. ולא קיבלו אותי :/ אני כבר יום שלם בוכה ומתוסכלת... אין לי שום דרך להסביר לכם את הצער והכאב שאני עוברת כרגע הסבל שלי הוא באותה רמה שהיה פעם... חזרתי למקום שהבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אחזור אליו. הכול בגלל שלא קיבלו אותי לבית ספר אני כבר לא יודעת מה לעשות אני כבר לא מאמינה שיהיה טוב, רציתי הזדמנות שניה ייחלתי לזה כמו שלא ייחלתי לדבר מעולם. אבל כנראה שקיבלתי רק הזדמנות אחת ונכשלתי , נכשלתי בגדול..איכזבתי את כולם ובעיקר את עצמי... כבר אין טעם לכלום. זה הרבה יותר מזה שיקבלתי תשובה שלילית לבית ספר כבר אין לי כוח להסביר למה.. אני מרגישה כול כך אבודה כאילו אני נופלת לתהום עמוקה שנפלתי אליה בכוחות עצמי בגלל טעות מרה. וניסיתי בכול דרך אפשרית לצאת ממנה אפילו ניסיתי להעזר באחרים אבל הם לא יכלו לעזור לי... אני מרגישה אשמה אבודה שלעולם לא יהיה טוב, שאין טעם לכלום..
אני לא יודעת אם אני רוצה עצות איך לצאת מהמצב הזה כי אני כבר לא מאמינה שזה אפשרי... איבדתי תקווה...אנשים רואים תקווה כדבר חשוב שעוזר ומועיל אני הבנתי שתקווה סתם מפריעה לך בדרך מפריעה לך לראות מה באמת חשוב כך גם רגשות ואפילו השכל וגם אהבה ,.. אין שום דרך נכונה לצעוד בה אין שום דרך נכונה לחיות ולהיות מאושר ומי שאומר שהוא מאושר או שזה תקופה זמנית או שהוא משקר לעצמו או שהוא משקר לסביבה...ככה לפחות אני חושבת , כבר אין לי כוח להזיז את עצמי כי מה הטעם? עכשיו בטח תגידו לי שהגישה שלי לא נכונה...אולי אתם צודקים אבל הגישה הזאת זה הדבר היחיד שעוזר לי להשאר בחיים השגתי המון חוזק זאת תקופה שאני מקללת אבל גם מברכת כבר אין לי כול כך לב או רגשות ואלו שיש לאט לאט דועכים אני לא אוהבת ולא שונאת אני לא כועסת ולא סולחת אני פשוט מנסה להמשיך לחיות בלי להפריע לאף אחד בלי להכיר אף אחד בלי לעשות כלום...תמיד חשבתי שהיעוד שלי הוא לעזור לשנות קצת בעולם עקרונות שאני מאמינה בהם וכדומה היום אני מבינה שאין דבר כזה יעוד בן אדם בא לעולם כדי לסבול. ומי שחושב שיש חיים אחרי המוות משקר לעצמו. אין חיים זה מה שאתם רוצים להאמין בו אבל זה לא קיים.., אני לא מאמינה בכלום אבל מאמינה ביותר מידי...סתם תקופה ? אולי ואולי לא...אני לא יודעת למה אני רושמת פה את החפירה הזאת כנראה שבכול זאת עדין יש לי רגשות...רגשות שצריך להשמיד . ובכול זאת אני עדין נשארת פה בעולם . למה? אולי כי אני מאמינה שמי שמנסה למות מוותר לעצמו חלש מפוחד אגואיסט , ואולי כי יש לי סיבה לחיות...מהי? שאלה טובה ...
אני חוזרת על דברים שוב ושוב אז במילים אלו אסיים ...
אלך לי לדרכי ואנסה להמשיך להיות אוויר שלא מפריע לאף אחד . יום טוב לכולם...