מאוהבת עד עמקי נשמתי בבחור שבכלל לא יכול להיות איתי, איך להתגבר? מה לעשות מפה?

אני מאוהבת עד עמקי נשמתי בבחור שבכלל לא יכול להיות איתי. בחיים לא חשבתי שאפגוש מישהו כמוהו.

הוא כל כך דומה לי באופן מחריד. כל תחביב משונה או לא ,תוכן תודעתי, דרך עיבוד של מידע ואידיאולוגיה שלנו היא משותפת. אנחנו משלימים אחד השני תרתי משמע. הוא גרסא יותר מוצלחת שלי. ויש לו את הסקס האפיל הכי מטורף בעולם. יש לנו כל כך הרבה וגם כלום לעשות ביחד. מרגיש כאילו אנחנו מכירים כל החיים.

הוא מרגיע אותי ויודע בדיוק איך לפנות אליי שאני בלחץ. יש לו רוך אינסופי. והוא גם מבין את העומס שלי , הקנאיות שלי לפרטיות ולבד לעיתים, הוא לא חופר והוא לא קנאי - אני משחקת ספורט עם רוב גברי והוא בטוח בעצמו ולא מציק לו המכרים האלה. כי הוא כמוני.

הדתות שלנו שונות. המשפחה שלו ראדיקלית , כך שהיא בחיים לא תקבל אותי. הוא החליט באומץ רב לספר להם עליי והם עכשיו מחרימים אותו. אני לא מתכוונת לתת לו לנתק איתם קשר גם אם ירצה בכך, כי אני כבר מרגישה אשמה מעל ומעבר למסוגלות המצפונית שלי בגלל החרם.

אין לנו דרך עקיפה להיות ביחד. וגם אם הוא ירצה לנתק קשר הוא תלוי בהם כלכלית כי הוא סטודנט וצעיר. העלות של התואר שהוא עושה לא זולה ולמשפחה שלו יש את האמצעים. זה תואר ארוך והוא מעוניין להרחיב אותו בתום הלימודים כך שזה לא תקופה שתגמר בקרוב.

אני מרגישה עצבות גדולה, ובעיקר כעס שככה העולם מתנהל לפי דת ולא לפי לב. אהבה אמורה לתת מפלט מהחיים ולא ההפך. כרגע אני מתרכזת כל הזמן בפיתוח עצמי ולא נותנת לעצמי שנייה להיות לבד ולשקוע בקובלנות וכעס. וזה לא עוזר כי כמו שהבנתם אני פה מבקשת מכם עזרה וחוכמה להתמודד עם הסיטואציה.

אני אדם רציונאלי. אני לא מתנהלת ככה אף פעם. אני מרגישה פתטית שחשבתי שזה יעבוד עוד מההתחלה והלכתי באופן עיוור אחרי רגש וחלומות אוטופיים. אף אחד לא יודע שאני עוברת פרידה כי המערכת יחסים הייתה בחשאיות מוחלטת. זה אהבה ראשונה שלי והמנטליות שלי עכשיו בקנטים.

איך להתגבר? מה לעשות מפה? מרגישה כאילו הפסדתי את הלוטו. איבדתי עניין במתן הזדמנות למישהו אחר..

זה בעיקר פריקה כי אין לי אף אחד שינחם אותי. תודה על כל עצה שתנתן. אני יודעת ומחכה שתתנו לי עצות כנות מלאות בחוכמת חיים שאין ברשותי. אפילו לעצות הברוטליות אני מחכה :)