נמאס לי שאני זה שתמיד מתנצל גם כשאני לא אשם אבל אני לא רוצה לאבד אותו, מה לעשות?

אני אנסה לסכם בקצרה:
לפני חצי שנה הכרתי חבר שהפך להיות אחד החברים הכי טובים שלי בעולם.
חווינו כל כך הרבה רגעים, וחוויות, וזכרונות, ויש לנו בדיחות פרטיות כאלה ואני מרגיש איתו הכי פתוח בעולם, יש לנו כל מיני כינויים אחד לשני (לא בקטע זוגי אלא פשוט באמת חברות טובה), והיינו מדברים אפילו ב11 בלילה.
באמת שיתפתי אותו בדברים שלא שיתפתי אפילו את ההורים שלי ונהיינו ממש סוג של אחים.
בשבוע האחרון הוא התחיל קצת להתעלם ממני - לא לענות לשיחות, לסנן הודעות, הייתי מנסה לקבוע להיפגש והוא היה מתעלם מההודעות שלי.
שאלתי אותו למה הוא מתנהג ככה ומה קרה, כי כאילו עד לפני שבוע היינו החברים הכי טובים והכי קרובים ואני לא מבין מה קורה, ובתגובה הוא ענה שהוא קצת בדאון והוא צריך זמן לעצמו, ושגם המרחק בינינו מקשה על החברות (אנחנו גרים בערים שונות).
ניסיתי להסביר לו שאני מבין אותו אבל אני עדיין חבר שלו ושם בשבילו, וכאילו שישתף אותי ולא יעלם כי זה לא הפתרון וזה גורם לנו להתרחק, וגם לגבי המרחק שזה לא אישיו כי יש טלפון ואפשר להיפגש פעם בשבוע (המרחק בסך הכל 40 דקות ביני לבינו ברכבת) אבל גם את זה הוא סינן.
זה לא פעם ראשונה שהוא מתרחק ככה, זה קרה כשהוא נעלם לכמה שבועות ורק בחודשיים האחרונים חזרנו לקשר, ולמרות זאת אני כל הזמן מנסה לסלוח לו ולהבין אותו אבל לפני כמה ימים ראיתי בסטורי שהוא נפגש עם חבר אחר, בזמן שאותי הוא מסנן ולא עונה להודעות שלי כשאני מציע להיפגש או סתם מתקשר.
התעצבנתי מאוד אז עשיתי צעד חריג, הקלטתי לו הקלטה בדמעות ואז ישר חסמתי אותו בווטסאפ.
אולי זו הייתה טעות אבל רציתי שהוא באמת יבין שנפגעתי ושהוא לא יכול כל פעם שקצת רע לו להתעלם ממני, ציפיתי שהוא יילחם על החברות הזו כמו שאני נלחמתי כל כך הרבה אבל מאז החסימה הוא לא התקשר אליי ואפילו לא ניסה ליצור קשר בטלפון או אינסטגרם.
אני באמת לא יודע מה לעשות, מצד אחד לא באמת בא לי שהקשר יתנתק, אבל מצד שני נמאס לי כל פעם להיות זה שחוזר על ארבע ומבקש סליחה גם כשאני לא אשם.
מה לעשות? להתקשר? לשלוח הודעה? פשוט לבוא אליו ולדבר פנים מול פנים בלי הכנה מוקדמת? אני מפחד שבגלל שחסמתי אותו ויצאתי עליו זה הרס את החברות שלנו.
(הוא עדיין חסום בווטסאפ אין לי אומץ להוריד את החסימה).
בקיצור - מה לעשות?