שלום לכולם,
אני כותבת כאן כי ההרגשה היא שאין לי עם מי לדבר, שלא מבינים אותי.
לאחרונה מלאו לי 23... בשנים האחרונות עברתי משבר אחרי שסיימתי תיכון ואיבדתי הורה למחלת הסרטן.
יצאתי לעבוד רק לפני כמעט שנה כי היו לי המון חרדות ומחסומים. אני עובדת במשרה חלקית במכירות.
העניין הוא שכל הלוקשים שמטנטנים לך: "תצאי לעבוד, תהיי עסוקה והחרדות ייעלמו" שקר! הן לא נעלמו. הן אמנם לא באותן עוצמות ותדירות כמו שהיו תודה לאל אך עדיין יש להן אחיזה בי לרבות.
הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית יותר משנה וכלום לא זז איתה בזמן שטופלתי.
נפגשתי עם פסיכיאטר שנתן לי שתי אופציות- שאצא לעבוד ואנסה להתגבר על זה בדרך הטבעית (ספוילר, זו הדרך שבחרתי- כושר גופני, מוזיקה טובה, נשימות עמוקות ויציאה לעבודה) או ציפרלקס.
לא רציתי לקחת כדורים בגיל כ"כ מוקדם ופחדתי מההשלכות אז בחרתי בדרך הראשונה.
וזה עבד, ברוך השם. זה ממשיך לעבוד ומקל עליי הרבה פעמים לא אשקר. אבל הנפילות האלו בדרך... הן פשוט קשוחות ברמות, רוב הפעמים זה נראה כאילו לא אצליח לקום לעולם.
כל פעם שאני נפגשת עם אחרות בגילי ורואה באיזו נקודה אני נמצאת בחיים ואיפה הן אני לא מצליחה לעצור בעצמי מלהשוות... השאר טסים, לקראת סיום תואר, קריירה, יש להם רכב וכו' ואני... כרגע עובדת במשכורת מינימלית (2000-3000₪) כי זה שאני מסוגלת כרגע, מבחינה נפשית.
וזה לא עוזר לי שיורדים לי על המצפון- אם לא טוב לך אז תשני את עצמך, תעשי משהו, תזיזי את עצמך או שתיקחי ציפרלקס
מספיק אני מלקה את עצמי יום יום שעה שעה איזו גרועה ועלובה אני וכמה החיים שלי פתטיים, לא רוצה לשמוע את זה גם מאנשים שחשובה לי דעתם עליי (משפחה)
יש למישהו המלצות מה עוד אפשר לעשות? כדי לא לקרוס מהנפילות החזקות ולהרגיש ככה יום יום?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025