שנינו בתולים, האם חברה שלי מגזימה?

שלום לכולם, אני חדש פה והייתי רוצה להתייעץ בנוגע לחברה שלי
אז ככה אני בן 19 עוד חודש בן 20 לא הייתה לי חברה רצינית אף פעם, עד שהכרתי את חברה שלי דרך חבר משותף, היא בת 17 עוד מעט בת 18, לה גם לא היה חבר אף פעם.
כפי שהצלחתם לנחש שנינו בתולים.
אנחנו אוהבים אחד את השני בקטע מטורף, היא מקסימה אמיתית והיא חושבת אותו הדבר עלי.
מתקופת התיכון ראיתי את זה שכולם כבר מתחברים לבנות ומתחילים לשכב והכל אבל לא היה לי אכפת, הגעתי לצבא ואני משרת ביחידה קרבית וגיליתי שאני הבתול היחיד (היו עוד שתיים אבל הם דתיים) וכולם היו בשוק ממני שאני כזה, במשך שנה וחצי אני סובל מהצקות והתפעליות על כך שאני בתול, אבל שרדתי ועברתי את זה ותמיד אמרתי לעצמי שאני לא דואג ושאני יעשה את זה עם משהיא שאני אוהב.
אז הכרתי את חברה שלי ואנחנו קצת יותר מחמישה חודשים ביחד, הבטחתי שאת כל האהבה שלי והזמן שלי אני מקדיש לילדה המקסימה הזאת כי סוף סוף הכרתי מישהי שאני אוהב! מהתחלה אמרתי לה שאני לא לוחץ ואנחנו מדברים על כל הנושא של הסקס בפתיחות, אבל אני תמיד נזהר שלא להישמע אף פעם לוחץ כי אני אפילו לא רוצה שהיא תחשוב על זה כי אני פשוט לא לוחץ.
אבל הינה עברה לה כל התקופה הזאת ואני מרגיש שאני והיא בצעדיי צב, לא ראיתי אותה עירומה או היא אותי, לא נגעתי לה מתחת לבגדים והיא לא לי, לא עושים סקס יבש(ניסינו וזה לא כיף לה, הכי כיף לה שאני נוגע בה) , פשוט נוגעים מעל הבגדים ואני שונא את זה, כן זה היה כיף בפעם הראשונה אבל חלאס כמה פעמים אפשר לעשות את זה כבר, אני לא יכול לדבר איתה על זה כי היא תחשוב שאני לוחץ, אם אי פעם כן דיברתי איתה על זה אז היא ישר אמרה לי שהיא לא מוכנה, לא מרגישה בשלה כדי להמשיך מפה, וואלה אם היה מדובר על סקס הייתי מבין, אבל לא, היא לא מוכנה שאראה אותה אפילו טיפה עירומה או אותי, אני בדיכאון מזה כי אני מרגיש שלא מתקדמים, אני כן אומר לה שאין בעיה אבל מרגיש שהיא לא סומכת עלי כי אני שאלתי אותה למה לא והיא גם לא יודעת להסביר לי למה... כל הדברים שכן התקדמנו עד עכשיו היא ממממשששש אוהבת ואומרת שהיא דבילית שלא עשתה קודם, אז מה ההיגיון לא להמשיך עוד? מה היא לא מוצאת אותי מושך? ממה יש לה לפחד איתי? אני כל כך אוהב אותה אבל מרגיש שממש חסר לי.
גם כמו שאני שואל פה שאלתי את כל החברים שלי בצבא וכולם היו בשוק ממנה שהיא לא עושה כלום, לא דיברתי עם בן אדם אחד שאמר לי שזה נורמלי, רק בסוף צוחקים עלי כבתול האולטימטיבי שגם חברה שלו לא עושה איתו כלום. תמיד השתקתי אותם ןתמיד אמרתי להם שהם לא מכירים אותה כמוני אבל לא משנה כי כל פעם שמישהו אומר לי משהו זה אוכל אותי, ואני בדיכאון מזה,
זה נורמלי שהיא לא תרצה להתקדם ככה? באמת שאני דואג לה ומסביר לה שמקבל את כל מה שהיא אומרת אבל אני מבפנים נאכל לאט לאט, כי אני לא יודע מה יהיה בעתיד ואני בטוח שבקצב הזה גם בימי הולדת שלנו לא יהיה כלום.
זה בטח לגיטימי שחושש אבל מה אני צריך לעשות, אני חושב שאני לא עושה מספיק כדי לגרום לה להפתח אבל יותר מזה ואני כבר יצא לוחץ ואני כן רוצה שיהיה לה טוב, אבל מה איתי...