יש לי בעיות עם ההורים - רוצה להתאבד אבל אני לא רוצה לאבד את חבריי

שלום
אני בת 13 ועולה ל ח'

מאז שאני קטנה אני זוכרת את עצמי רבה עם אמא.. תמיד אמא היא הרעה והשנואה ואבא הוא האהוב והשומר..
מכיתה ג הייתי רבה עם אמי באופן יום יומי על כל דבר שהוא!
חשוב לי רק לציין שבאותה תקופה הייתי נידחת וחסרת חברות ושמנמנה .
אני זוכרת את אופן היום
בית ספר שבוא לא זכיתי ליחס מן המורות או התלמידים (לא לטובה ולא לרעה)
אחר כך בבית ריב גדול עם אמא
לאחר הריב יושבים בוכים אוכלים ומתקשרים לאבא
ובסוף היום נרדמים עם דמעות בעיניים
-מזכירה שכל זה עובר על ילדה בת 8-

עם השנים המצב הלך והדרדר
אמא גררה אחריה את אבא ושניהם היו רבים איתי 24 שעות
לא היו לנו דברים משפחתיים בכלל:
לא אירועים לא ארוחות ואפילו לא מפגש אצל חברים

עד שלפתע בכיתה ה עלתה לי המחשבה על התאבדות.. כן.. תמיד לא הבנתי איך אנשים מגיעים למצב הזה - והנה ילדה בכיתה ה שם

תכננתי את המועד, תכננתי את הדרך, תכננתי את המכתב שהשארתי אחריי אך שנייה לפני הכל - גלשתי לי בפייסבוק ונתקלתי בבלוג שעצר הכל! שהראה לי איך החיים נראים אחרי! בלוג שמרוב שהיה קשור אליי העלה לי יותר מדמעות בעיניים

וויתרתי על הרעיון והרגעתי את עצמי בעובדה שלפחות יש לי הורים
אך עדיין חשבתי שלחיות בלי אמא יהיה נחמד

חצי שנה אחרי זה ברחתי מהבית
ילדה בת 10 רוכבת לבדה עם קורקינט ברחבי בני ציון בוכה ומתפללת בספר תנך (לאמרות שאיני דתייה)
לאחר יממה מצאו אותי הוריי ובאו לאסוף אותי במכונית
לא דיברנו מאז שבוע ואחר כך הם התנהגו כאילו הכל כרגיל

בכיתה ו הכל נרגע
מריבות של פעם בשבוע אבל רק עם אמא

בכיתה ז עשיתי את המהפך הזיתי ונהייתי מלכת השכבה

אמא שלי שהייתה ידוע כחנונית התחילה לקנא ולרדת עליי בכל דבר, ואבא האהוב והתמים אחריה
בפסח טסתי לחול עם בני הדודים שלי וסבא וסבתא ונדבקתי שם במחלה שאיני עוד יודעת מה היא
שלושה ימים נשארתי בבית אך בגלל שלא יכלתי עוד לשרוד את הזמן עם אמא המשכתי ללכת לבית הספר ובלי שאף אחד ידע לקחתי כל יום כמות מופרזת של אקמולי בשביל להמשיך ולשרוד

בכניסת החופש הגדול המחלה נעלמה והרגשתי יותר טוב
הכל היה יותר טוב
חברות מהבוקר ועד הלילה בלי שום רגע של עם המשפחה
ח שוב לי לציין שתמיד הייתי רבה עם אמא ואחר כך משלימה רק בשביל הכסף לקנות בגדי בגדי או לצאת לבילויים ולא כי אהבתי אותה

במהלך החופש הגדול רוב חברותיי התחילו להתאפר וגם אני רציתי
אבל למה לי לספר על כך לאדם ששונא אותי? (אימא)
אז הלכתי לחנויות וגנבתי מספר קטן של דוגמיות מייק אפ ובהן השתמשתי
לאחר מכן הייתה לנו נסיעה לחול ואמי גילתה שגנבתי מהסופר שם כמה מוצרים
כל הטיול היא רמזה לי על זה והיו לנו מליוני מריבות

אתמול בלילה היא ואבי לקחו אותי לשיחה (שניים על אחד כמו תמיד ) ושאלו אותי עם גנבתי.. עניתי שלא ושהמוצרים הם מחברות
אבל הם לא האמינו לי והיא התחילה לצרוח עליי מרוב בהלה קמתי ויצאתי מהבית רצתי למקלט השכונתי,(אצלנו לכולם יש ממגים בבית כך שלא ביקרתי בו מעולם)
כשהגעתי היה שם מפחיד.. הכל ריק מלוכלך חשוך וכתמי דם על הרצפה
יש ברחתי משם וחזרתי הביתה
שם ההורים צרחו עליי ואסרו עליי לצאת מהבית לעד

עכשיו אני יורדת מהפסים לא מתקלחת כל היום רק מול המסך וכל הזמן מבטלת לחברות
אני מדבאת עם אמי רק כשהיא באה לגעור עליי על מעשים שטוטיים

אני רוצה להתאבד אבל אני לא רוצה לאבד את חבריי

אינני יודעת מה לעשות




בבקשה ענו לי במהרה לפני שמשהי רע יקרה לי
תודה שהקשבתם