הוא מנצל אותי? אני זו שקונה ומפנקת והוא אפילו לא אומר תודה

שבת שלום לכולם,
יש לי חבר כחצי שנה כבר,לאחרונה אני שמה לב לדברים אצלו שאני כבר לא יודעת אם הבעיה היא בי או בו, או סתם אי הסכמות.
אני בת 19 בצבא, הוא בן 23 בדיוק עכשיו נכנס לקבע.
בהתחלה כשיצאתי איתו לא סיפרתי להורים שלי (הכרנו באינטרנט) הייתי כל פעם מגיעה עם האוטו והיינו מדברים עד אור הבוקר כשכבר היה צריך לצאת לבסיס (זה היה לפני שהתגייסתי).
הוא סיפר לי שיש לו בעיות כלכליות עם המשפחה,שני הוריו לא עובדים והם מרוויחים שכר של כ 4500 לחודש,הם ארבעה אחים,בא מבית דתי אבל הוא יצא בשאלה (אתאיסט לגמריי).
בנוסף לזה,הוא סיפר לי שיש לו גם בעיות עם אביו, שהוא נוטה לצעוק ולחשוב מחשבות הזויות. (כמו למשל שהוא מאמין שכולם מטומטמים חוץ ממנו,או כולם טועים חוץ ממנו).

שמעתי,האזנתי וקיבלתי.
המשכנו לצאת ככה במשך כמה חודשים ולאחר שהתגייסתי סיפרתי לאימי שהכרתי מישהו בצבא.
במשך כל הזמן הזה שאנחנו יוצאים לא ביקשתי ממנו כלום, לא יצאנו,לא כלום למה? כי הבנתי שאין לו כסף ולא רציתי שיבזבז סתם.
בנוסף לזה הוא גר בבאר שבע והביאו לו דירה בעיר שלי ואני הייתי כל פעם נוסעת אליו לדירה (הוא מוגדר כחייל בודד, והדיירים שאיתו כמעט ולא נמצאים בדירה-רק בסופי שבוע כשהוא נמצא בבאר שבע).
לכן,הייתי מגיעה הביתה מהבסיס,מתקלחת, ויוצאת אליו בסביבות שמונה (אמא שלי א יודעת שהייתי אצלו בדירה לכן אמרתי לה שאנחנו יוצאים לטייל וזה נמצא ליד סביבת הדירה שלו ובגלל זה אני כבר באה עם האוטו אליו).
ובערך בשתיים עשרה וחצי הייתי נוסעת כבר הביתה,מגיעה ברבע לאחת וקמה בשש לבסיס.

גם ביום ההולדת שלי (שהיה ביוני) הוא שאל מה אני רוצה ליום ההולדת,סיכמנו שיקנה לי שרשרת אך זה עדיין לא בוצע לפועל.
מעבר לזה,כשהייתי בקורס בצריפין נסעתי כל יום אליו (נתניה),אצלו בדירה אין כל כך מה לאכול ובגלל זה תמיד אני זאת שהייתי קונה לנו אוכל.

אני מרגישה שהוא מסתמך על זה שיש לי כסף (אין לי,אני מרוויחה בדיוק 433 לחודש) והוא מרוויח יותר ממני כי הוא מוגדר כחייל בודד.
היה פעם אחת שביקשתי ממנו טובה-ההורים שלי טסו לחול ויש לי כלב בבית,בגלל שהייתי בקורס לא היה מי שיוריד אותו בבוקר (זה היה לפני שידעתי שאני יכולה לעשות יומיות,לי לפני הקורס אמרו שאני ישנה שם).
הסברתי לו את המצב,ואמא שלי אישרה,שיבוא אלינו הביתה וישן אצלנו ויום למחורת אם הוא רוצה שיסע לביתו-והוא לא הסכים.

בגלל שהוא נכנס לקבע הדירה כבר לא תהייה ברשותו ולכן הסברתי לו שהוא צריך להכיר את ההורים שלי אם הוא רוצה לבוא לישון אצלי (אמא שלי מאוד קשה בכל העניין של "חבר") והוא פשוט הוציא לי את המיץ.
זה היה ביום שישי,הוא אמר שהוא יגיע לנתניה רק בסביבות ארבע מבאר שבע,אמרת לו שישים לב שאין תחבורה ציבורית בשעה כזאת ויחשוב איך הוא מגיע והוא ענה לי בסדר. בשעה ארבע הוא ענה לי שהוא בדירה ושאבוא לאסוף אותו!! שאלתי אותו למה הוא לא בא ישר לפה והוא ענה שהוא היה עם מדים ועייף ורצה להתקלח ולנוח קצת לפני-זה ממש עצבן אותי! הוא הסתמך על זה שיש לי אוטו ואמרתי לו שלא יסתמך על זה, עניתי לו שאח שלי לקח לי את האוטו ואחרי חצי שעה הוא הגיע ויצאתי לאסוף אותו. כשהגענו אליי, הוא שאל מי נמצא בבית ועניתי שכולם וישר הסתובב ואמר שהוא לא עולה. אני מבינה שזה מביך,אני מבינה שזה קשה להכיר את ההורים. אבל זה נתפס לי כממש זלזול. כשדיברנו למטה הוא אמר לי שההורים שלי לא מעניינים אותו בשלב הזה! שאני כרגע מעניינת אותו וזהו. זה ממש פגע בי במיוחד כשהסברתי לו שאחרי חצי שנה זה לא נראה טוב שההורים שלי עדיין לא ראו או דיברו איתו בכלל-זה משאיר רושם לא טוב. גם כשדיברנו הוא אמר "מה לעשות שאח שלך לקח לך את האוטו" כאילו זאת בעיה שלי שהוא הגיע אלי יותר מאוחר.
בסוף הוא עלה איתי,היה נחמד,וביום ראשון יצא ממני לבסיס.
ביום ראשון דיברנו שוב ושאלתי אותו אולי שיבוא אליי,והוא ענה שהוא לא יכול כי הגיעה טלויזיה חדשה לדירה והוא מחבר אותה, אז שאלתי ביום שני והוא ענה שהוא לא יודע מה יהיה ביום שני (קיצר,תירץ.)
אחרי בערך שעה הוא התקשר ואמר שאמור להגיע טכנאי ושאין לו בעיה לבוא ושאצא שוב לאסוף אותו!! שאלתי מה הבעיה באוטובוסים והוא ענה שיקח לו שעה להגיע והוא בלי מדים ואין לו כוח לשים אותם שוב.
שלא תבינו לא נכון,אין לי בעיה לאסוף אותו, אבל זה לא נראה טוב שאני אוספת אותו פעם אחר פעם אחר פעם והוא אפילו לא מתאמץ. אני מרגשה שאני משקיעה בו יותר...והוא לוקח את זה כמובן מאילו.
וכל פעם כשאני מעירה הוא מזכיר לי שאני "טחונה" מה שממש לא נכון כי אני מכלכלת את עצמי ואגורה לא מקבלת מההורים שלי שהמשכורת שלהם ממוצעת.
והוא אין לו כלום וחוסך כבר מעכשיו ללימודים.
דיברתי איתו על כך,שפכתי הכל, חלק אמר שאני צודקת וחלק לא, אבל עדיין אני מרגישה מרוחקת.
אני פתאום שמה לב לדברים שנורא מציקים לי בו, הוא מאוד מתבודד, לא אכפת לו מהזולת והוא מעיר לי כשאני עוזרת ומייעצת לאנשים (גם פה באתר). לא מבין למה אני נותנת לחברות כסף כשהן צריכות או עוזרת להן בכללי,מתעצבן (מאוד) כשהוא מגלה שאני מדברת עליו,מפריע לי שהוא גם לא מדבר עלי..חשוב לי שידעו שיש לו חברה והוא לא מספר,לא מדבר עלי לא כלום וזה ממש פוגע בי..היה פעם אחת שהוא היה אצלי בזמן שההורים שלי היו בחול,הזמנתי פיצה והוא אמר שאין לו כסף אז שוב שילמתי. אח שלי הגדול היה איתנו ואמרתי לחבר שלי שאח שלי יאכל גם והוא אמר "לא זה פיצה שלנו למה שיאכל"- זה ממש עיצבן אותי,זה לא יפה גם אם הוא היה משלם לדעתי רק לצורת נימוס הוא צריך להציע שאחי הגדול יאכל.

אני מרגישה שאני צריכה להיפרד..אבל אני לא מסוגלת,למי אתקשר כשקשה לי? את מי אשתף בשטויות שלי? עם מי אדבר חמש שעות ביום מבלי שיתעצבן? אני גם לא יודעת איך,היה לי רק חבר אחד לפניו,יצאנו כשמונה חודשים והוא נפרד ממני באסמס מה שאני לא אעשה ואני מקווה שזה מובן לכולם למה.

האם יש מה לעשות? להיפרד בכלל?? אני כבר מבולבלת..אני מרגישה שאני הגבר והוא האישה ואני זאת שקונה ומפנקת והוא אפילו לא אומר תודה.