חברה טובה שלי היא פסיכופטית

יהיו כאן נושאים שקשורים ברצח ובסגנון, אם קשה לכם עם הנושא הזה אני ממליצה שלא תקראו את זה ותעברו לשאלה אחרת.
יש לי חברה טובה ואנחנו מבינות אחת את השנייה מאוד טוב, אף פעם לא איבחנו אותה אבל היא די בטוחה בכך שהיא פסיכופטית, למרות שאני די בספק.
אין לה מצפון אבל גם אין לה ביטחון עצמי, לטענתה אין לה אמפתיה ורגשות אשם למרות שאני יכולה לראות שאכפת לה והיא דואגת לי. היא הודתה שבפעם הראשונה שנפגשנו היא בכתה מהתגובה הלא יותר מידי אכפתית שהייתה לי וחשבה שאני שונאת אותה ממבט ראשוני, זה טיפה הצחיק אותי אם אני כנה.
אז מסקנות עד עכשיו, היא נרקיסיסטית ואנטי חברתית ככל הנראה.
אני חושבת שהיא איפה שהוא על הספקטרום הפסיכופתי אבל היא לא מספיק גבוהה בדרגה בשביל להיות אחת.
יום אחד ניהלנו שיחה על רצח הטענה שלי הייתה שזה לא מוסרי ולאף אדם לא אמורה להיות את הזכות לקחת חיים של מישהו זו גניבה ומעשה מזוויע באופן כללי.
טענתה: אם אין לך בעיה אם אנשים שמסיימים את חייהם מה בדיוק ההבדל בין כאלה שרוצחים מישהו אחר?
טענתי: יש הבדל, אחד זה מבחירה והשני זה גניבה ולא מוסרי. אם מישהו רוצה לסיים את חייו זה בחירה שלו ולא יכל להיות לי יותר אכפת בכנות.
בסופו של דבר לא הגענו להסכם, היא חשבה לא רק שרצח זה לא רע אלא זה גם טוב.
מסקנה: היא כן חסרת אמפתיה כלפי אנשים אחרים, אבל נורא מתקשה בלשכנע.
יום אחר הלכנו באמצע הכביש מידי פעם בדקתי אם יש מכונית מאחורינו כדי שלא נפגע בעצמנו יחד עם עוד חברה אבל היא בדקה הרבה יותר ממני, היא שמה לב לזה ושאלה אותה למה היא בודקת כל הזמן, החברה ענתה בכך שהיא לא רוצה שניפגע ושואלת השאלה אמרה שאם נפגע בעצמו זה סימן שזה היה נועד להיות ככה ואין טעם לשנות את זה.
חוסר בטיחות כלפי עצמה ואחרים, עוד הגדרה לפסיכופתיה.
אני נוטה לחשוב שהיא כן דאגה והיה לה אכפת ממני בגלל מעשים כאלה ואחרים שהיא הייתה עושה, אבל יש סיכוי שאלו היו סתם מעשים ושום דבר מתחת. למשל יש אנשים ששומרים את הרגשות שלהם 'בפנים' ואומרים להם על זה אבל גם יש סיכוי שפשוט לאותם אנשים אין שום דבר 'בפנים'.
היא נהגה לעשות עליי מניפולציות ואני מודה שגם אני עליה, יש לי כישרונות שכנוע יחסית טובים אבל את זה אני יודעת רק כי כאלה ששכנעתי אמרו לי. אם הזמן שלי איתה גיליתי שהיא השפיעה עליי, התחלתי לשקר לבדוק מה אני מרגישה אחרי זה. בהתחלה הרגשתי רגשות מעורבים כמו רגשות אשם אבל גם התרגשות מכך שעשיתי משהו אסור, כעבור זמן לא הרגשתי רגשות אשם בכלל.
עכשיו זה לא שאני משקרת כל הזמן זה היה בעיקר רק בשביל לגלות על עצמי יותר תוך כדי ניסוי, מסקנה מהניסוי העצמי הזה, זה שכל דבר שאנחנו עושים ובהתחלה גורם לנו להרגיש רע ככל שנעשה אותו יותר ויותר ככה נפסיק בסופו של דבר להרגיש רע איתו, אנחנו נהיה חופשיים מרגשות אשם כאשר נעשה אותו בפעם הבאה, אבל זה תלוי בכמה החוש צדק שלך חזק והמוסוריות שלך ובעוד כמה דברים.
אני חושבת שנורא התעמקתי בפסיכולוגיה והנושא הזה מאוד מעניין אותי, אני מאוד סקרנית לבדוק אם יש לי איזו שהיא הפרעה כזאת או אחרת.
זאת לא באמת הייתה שאלה אבל תודה שקראתם עד לכאן