כל גבר שאני מדברת איתו אני נהיית אובססיבית אליו ברמות לא בריאות, מה לעשות?

אוקיי שלום, אני בת 17, אף פעם לא הייתי בזוגיות ואני גם לא רוצה זוגיות בגיל הזה, אבל מן הסתם יצא לי לדבר עם גברים, גם בקטע רציני וגם סתם בקטע של להעביר שעמום. ברגע שאני מדברת עם מישהו, לא משנה מה המטרה שלשמה אנחנו מדברים, אם אני נמשכת לצורה שהוא מתבטא ונראה, אני יכולה לפנטז עתיד שלם איתו, אחרי שדיברנו שבועיים, בידיעה מלאה שלא יקרה ביננו שום דבר אף פעם.
אם זה היה מסתיים שם אז אוקיי, קצת מביך מצידי הייתי אומרת, אבל בסדר בסה״כ. לא נוראי. העניין הוא שזה לא. אני מפתחת אובססיה נוראית לאותו אדם, אם הוא לא ענה לי שעתיים, או שהוא ענה יבש, או שהוא פחות מחמיא לי מפעם, כל מצב הרוח שלי פשוט מדרדר מרגע לדודלי. אני מתחילה לבדוק בשאר הפלטפורמות שבהן אנחנו מדברים לראות אם הוא היה מחובר, אני מתחילה לבדוק אנשים ובעיקר נשים שהוא עוקב אחריהן, אם אני רואה מישהי יפה שלא עוקבת אחרי הרבה אנשים ועוקבת אחריו, זאת אומרת שהיא מכירה אותו, זאת אומרת שיכול להיות שהם קרובים, אולי הם מדברים? הוא מכיר כבר מישהי שנראת טוב וזה נראה שאין לה חבר, מה הוא צריך אותי? יכול להיות שהם בכלל בקטע? יכול להיות שהוא מאוהב בה ומנסה לדבר עם בנות אחרות כדי שיעבור לו כי היא לא רוצה אותו? יכול להיות שכל מה שהוא בעצם אמר לי זה שקר? זה בערך מה שעובר לי בראש. בדר״כ אני מחליטה שזה נכון כל המחשבות האלו, ומשם אני יכולה להתחיל לבכות על העתיד שהתפספס לי עם אותו הגבר כי יש מישהי אחרת. אני יודעת טוב מאוד שלא היה קורה ביננו כלום כנראה, הוא לא אמר לי שום דבר על מישהי אחרת, פשוט לא ענה כמה שעות. כנראה שאני בכלל מדברת עם עוד גברים באותו זמן, אבל המחשבה על זה שמישהו שאני מדברת איתו ידבר עם מישהי אחרת ויאהב מישהי אחרת פשוט הורסת אותי.
העניין הוא גם שכשאני בוכה על גבר שהחלטתי שהוא לא רוצה אותי כי הוא ענה לי קצת מאוחר יותר או קצת יבש יותר, אני לא בוכה כי אני עצובה שאיבדתי אותו, אני בוכה כי אני מרגישה כשלון שהוא לא רוצה אותי, זה פשוט פוגע בדימוי העצמי שלי.
זה נשמע ככ אגואיסטי, אבל זה באמת מציק לי. אני פשוט חיה בהרגשה שכל גבר שדיברתי איתו אי פעם צריך להתאהב בי ככה שהוא לא יוכל לחשוב על מישהי אחרת, ואם יש מישהי אחרת זה אומר שמשהו בי לא בסדר, שהוא לא רוצה אותי. אולי אני מכוערת? אולי אני יותר מידי תלותית? אולי עיצבנתי אותו? אני יודעת בסופו של דבר שזה לא בגלל שאני לא יפה או לא מוצלחת או משהו כזה, זה פשוט לא הגיוני שכל הגברים בעולם יתאהבו בי, זה ברור, מטומטם לחשוב אחרת. אני לא חושבת ככה אני מרגישה ככה. ואני לא יודעת איך להפסיק להרגיש ככה. וזה ככ מתסכל אותי. זה גורם לי להרגיש כמו בן אדם רע, אני מרגישה שאני משחקת באנשים. אני רוצה שיאהבו אותי ולא יצליחו לשחרר ממני בזמן שאני פשוט נהנית מההרגשה שמישהו בצד השני רוצה אותי. ואז אם זה מגיע רחוק מידי בלי שיש לי ספק אני מתחילה להיות קרה ויבשה, כי אני לא רוצה זוגיות כמו שאמרתי בהתחלה, אני פשוט רוצה להרגיש שרוצים אותי. ואז אם זה להפך.. הבנתם.
בקיצור, אני לא יודעת בדיוק מה השאלה שלי, היא לא מאוד ברורה, אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. מישהו שחווה את זה? מבין בזה? מישהו פשוט? אני לא יכולה יותר