היועצת גרמה לי לשנוא את עצמי לאהוב פחות את ההורים,לא יודעת איך להתמודד,מה לעשות?

היי. אני בן אדם דיי מתבודד ותמיד אהבתי את השקט שלי. לא אהבתי שמתערבים לי בחיים אבל לצערי זה לא קרה.. בגלל שנולדתי עם בעיות שמיעה אז עברתי חרם בכיתה ב עד כיתה ה, וחשבתי ושזה נורמלי אז לא סיפרתי להורים.
ההורים שלי ראו שאין לי חברים ובמקום לשאול מה קרה פשוט שלחו אותי לפסיכולוגית שנמצאת בבית ספר.. אני שנאתי את זה אבל התעלמתי.
עכשיו.. אני הייתי בן אדם מאושר עד כיתה ז אפילו בלי חברים. אבל זה לא מצא חן בעיני ההורים שלי אז ניסיתי לרצות אותם. כשעליתי לכיתה ז בבית ספר חדש מצאתי די הרבה חברים, אבל הרגשתי לא מסופקת... זה לא היה לי כיף שכל הזמן רוצים לדעת מה איתי..
בקיצור, יש אצלינו יועצת בבית ספר שאני פשוט לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים. פשוט רואה מן איקס על הפרצוף שלה. זה התחיל כשנשרטתי בקטנה מעיפרון באמצע השיעור. המחנכת ראתה את השריטה ובמקום לשאול אותי מה קרה היא פשוט פנתה ליועצת.. אני בטוחה שזה מכוונה טובה אבל התוצאה לא כל כך...
מאותו יום היועצת הוציאה אותי כל יום מהשיעור כשכל החברים מסתכלים עלי ומפיצים שמועות.
היועצת גרמה לי לשנוא את עצמי.. היא סוג של קבעה לי את הרגשות בזה שהיא אומרת לי שאני חותכת את עצמי אפילו שבחיים לא עשיתי, ושהיא חושבת שאני צריכה פסיכולוג.. עכשיו זה קצת יותר מזה. כי אני בשלב שאני שונאת את עצמי ברמה שמפחידה אפילו את עצמיי!!!
ואני לא מבינה את הקטע של יועצים ופסיכולוגים.. אם לא סיפרתי משהו להורים או לחברים הכי קרובים למה שאספר למישהו לא מוכר שמילא יגיד הכל להורים שלי??!???
היועצת הזאת גרמה לי לחתוך את עצמי באמת.. כי בתכלס מה הבעיה? כולם חושבים שאני חותכת את עצמי אז זה לא משנה כי נהרסו לי החיים!!
אני כבר מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם זה..... ניסיתי לספר להורים שלי והתחלתי בזה שסיפרתי להם על החרם שעשו עלי לפני כמה שנים.. ואז אמא שלי אמרה לי שאני שקועה בעבר ושבקצב הזה היא באמת תשלח אותי לפסיכולוגית..
דיי אני לא יכולה אני אוהבת את ההורים שלי אבל היועצת הזאת גרמה לי לאהוב אותם פחות... היא שאלה אותי את מי אני מעדיפה את אבא או אמא וזה ממש העליב אותי..
בבקשה אשמח שתעזרו לי ותגידו לי מה לעשות??
תודה וסליחה על האורך חח...