עברתי תקופה קשה שכבר מאחורי אבל עדיין לא מרגיש שלם, איך להתגבר על התחושות האלה?

חוויתי לא קצת זמן דיכאונות בערך מגיל 17, שליוו אותי גם כשנכנסתי לצבא, בגלל הרבה שמירת רגשות בבטן במהלך החיים, הורים קרים שלא גידלו אותי ברגישות, קשר משפחתי לא וואו, גדלתי בלי אוזן קשבת, עישון של גראס כ4 שנים, סביבת חברים לא תומכת והרסנית, השמנה, חוסר בטחון, ירידה בריכוז, בחדות בזיכרון וכו'... וכמובן ירידה בשמחת החיים הכללית.

הגעתי לנקודה שכל הדברים האלה הציפו אותי ממש במהלך השירות שלי, הייתי מעל 100 קילו בשירות וברגעים מסוימים בשירות הבאתי לעצמי רק סיבות למה אני צריך להיעלם מהעולם.
פגשתי קבנים פסיכיאטר צבאי...
בקיצור אחרי תקופה מאוד לא פשוטה קבלתי פטור מהצבא לפני 4 חודשים, עם הרגשה שזהו, מפה אין עוד איפה להמשיך.
הייתי בבית חודשיים שלמים רק במיטה בבית בקושי פותח עיניים כשאני קם, חושב לעצמי מה אני עושה עכשיו, איפה אני אעבוד, מי יעסיק אותי בכלל, המשפחה אפילו לא מבינה את המצב שלי. היו מחשבות א1בדני!ת שהתגברו לאחר השחרור ואפילו תכנונים לאיך פשוט לסיים את הכל.

נתקתי קשר עם החברים שאיתם היו לי הרגלים הרסניים, הפסקתי לעשן גראס לבד אחרי 4 שנים, התחלתי לשפר את רמת האנגלית שלי לגמרי לבד כי מאוד רציתי, למדתי להתעסק במחשבים ברמת חומרה, ובנוסף התחלתי טיפול של כדורים נוגדי דיכאון. הכדורים עזרו לי לחשוב פחות שלילי, פחות להישקע לדאוונים, יותר לחשוב חיובי, נתן לי קצת את הרצון ללכת לחדר כושר קצת לצאת מהבית, ואפשר להגיד שעם הזמן נהיה יותר ויותר טוב.

חזר לי הביטחון העצמי, הדיכאון נעלם משמעותית, חזר לי המצב רוח, התחלתי להתאמן ולעצב את הגוף וירדתי מעל ל20 קילו סה"כ, התחלתי להיות בריא יותר, התחלתי לעבוד במקום מאוד מכובד ומרשים, התחלתי ללמוד כל מני דברים, הכרתי אנשים, הכרתי בנות שאפילו יצא לי להיות עם חלק בקטע, בקיצור החיים שלי הפכו להיות לא רעים בכלל. אני עברתי שינוי מטורף לטובה והיה יכול להיות סיכוי שלא הייתי כותב את זה...

אבל עדיין מרגיש לי שמשהו לא שלם בי... אני לא מחייך הרבה למרות ההצלחות שלי, למרות שאני יודע מה אני שווה, אני מסתדר טוב בעבודה אבל משהו בי רוצה להשתחרר, יש לי סוג של תחושה שעוד לא עשיתי את ה100 אחוז ואין לי מושג למה.
אין לי חברים קרובים כרגע רק כאלה שהכרתי מהעבודה, אינטרקציה עם המשפחה לא משהו, אבל כן עם פסיכולוגית שעוזרת לי אבל עדיין מרגיש שמשהו חסר, קשה להסביר את זה...

יש לכם טיפים ועצות איך להתגבר על התחושות האלה?