מרגיש ריקנות מטורפת ותמיד חושב על האכזבות שקיבלתי כל החיים מההורים, איך להפסיק?

למה אני מעמיד פנים שהכל בסדר שלא הכל בסדר .
קשה לי עם מה שאני מרגיש והתחושה הזאת שאני לא יודע איך לצאת מזה .

אני אבי, מתגייס לצבא ליחידה מיוחדת , יוצא כיתת מחוננים, ספורטאי מצטיין.

הכל נראה על הנייר נקי .
אבל כל חיי חוויתי התעללות מההורים שלי , התעללות מילולית .
אף פעם לא האמינו לי שאני יכול, לא קיבלתי חום ואהבה ותמיכה כשהייתי צריך.
הנעורים היה בשבילי גהנום השפלות , עלבונות אכזבות .
תמיד התחושה שאני לא בסדר הייתי אז בגיל 16 אמרתי לעצמי שאני אעשה שינוי וככה עשיתי התאמנתי כל כך קשה , רצתי וכמה רצתי , הרמתי משקלים וכמה הרמתי . אחרי שלוש שנים שניתי לעצמי את המראה החיצוני ואת האופי שלי מכל בחינה מילד ששוקל 56 ק״ג אל מכונה ששוקלת 90 ק״ג של שריר .
אנשים לא זיהו אותי גידלתי גם זקן נהייתי מכונה אבל התחושות זהות , מרגיש כלום ריקנות מטורפות, לא בקשר טוב עם ההורים משום שכל חיי מאז שאני בן 6 אף פעם לא הבינו אותי התרגלתי למצב הנוכחי קשה לי לקבל תמיכה רגשית מאנשים מאותם סיבות .
יש לי בת זוג ואני אוהב אותה והיא כל עולמי .
אני יכול להעיד על עצמי שיש לי ביטחון עצמי חזק ואני תמיד מורגש בחדר .
אבל המוח שלי עובד שעות נוספות מכל האכזבות שקיבלתי כל חיי מההורים . אני תמיד עצוב וגם ברגעים שאני שמח החיוך יורד מהר מאוד . שונא להרגיש שאני נמצא באותה נקודה תמיד אני מנסה להיות בתזוזה בחיים שלי ולא להישאר באותו מקום תקוע , לא משנה איפה אני אתקדם העבר רודף אותי התחושה הזאתי שאני לא מוערך מספיק, לא חשוב . ואני שואל את עצמי מה משמעות החיים אם כל חיינו אנחנו נמצאים במרדף אינסופי של כסף , שלום , ואהבה הרי מהאדמה הגענו ומאדמה נשוב אז למה כל הטירוף שאנחנו חווים כל החיים .
גם כשיש כסף אז הרגשות עדיין נשארים בי.
אני מבין שאני צריך לשחרר מהעבר כמו שאמרתי מנסה לזוז ממקום למקום אבל כל מקום שאני הולך באיזה מובן זה רודף אותי .
טסתי ונחתי אבל שוב חוזר לארץ אל אותו בית , אותה שגרה ואני רוצה להעלם למקום שקט שרק בו אני נמצא .

בבקשה בלי תגובות מיותרות ובנליות של
״לך לטיפול פסיכולוגי״
״כדורים להורדת לחץ נפשי״
השטויות האלה הן חלק אינטגרלי ממה שאנשים חושבים שזה מה שיעזור לצאת ממצבים זה לא הפיתרון אלו פתרונות זמניים.

מה לעשות בשביל להפסיק להרגיש ככה איפה אני מוצא את השלווה שלי?