נשחקת משגרת העבודה ולא מצליחה לראות את האור, מה לעשות? איך לא ליפול לדיכאון?

היי לכולם
אני נמצאת במצב קצת מעצבן ואשמח לקבל עזרה או לשמוע עצות שיעזרו לי להסתכל אחרת על המצב או לנקוט צעדים כדי לשפר אותו.
אני חיילת משוחררת בערך שנה.
השתחררתי ועברתי תקופה קצרה של בלבול ואחר כך ישר החלטתי ללמוד לפסיכומטרי ולהתאפס על עצמי. למדתי כמה חודשים וממש השקעתי, ניגשתי למועד אפריל האחרון והוצאתי ציון שאני מאוד מרוצה ממנו ויכול להכניס אותי לרוב התארים שאני רוצה. למרות זאת החלטתי לא להתחיל לימודים בשנה הזאת, אלא לנצל את השנה כדי להחליט סופית מה אני באמת רוצה ללמוד וכמובן לחסוך כסף כי אין לי ממש איך להתחיל לימודים כרגע מבחינה כלכלית. ההורים די מבוססים כך שאני לא זכאית למלגות או משהו כזה, אבל ספק אם יעזרו במימון הלימודים.
בקיצור ביוני התחלתי לעבוד בעבודה של כתיבה במשרה מלאה. אני כותבת תוכן בחברה גדולה, לא עברתי באמת הכשרה ואין לי הרבה ניסיון, מדובר בסתם איזה כישרון טבעי שיש לי. זה הופך אותי לכוח עבודה די זול כאן וביחס לכותבים אחרים בתחום לא משלמים לי הרבה. ארבעים ומשהו ש"ח לשעה ובחודש שבו אני עובדת במשרה מלאה וקורעת את התחת יוצא שאני מרוויחה פחות מ6500 ש"ח. יש לי הוצאות שונות שאני מנסה לצמצם אבל בעיקרון כל סכום שאני יכולה אני חוסכת וממש מתקמצנת על בילויים או גחמות אישיות. אני מנסה להגיד לעצמי שזו הדרך להשגת המטרות אבל ממש קשה לי להתמיד בשגרה הזאת.
קשה לי לקום בשש בבוקר לעבודה ולחזור בסוף היום, קשה לי שזמן הפנאי שלי שואף לאפס, קשה לי לבזבז את כל הזמן שיש לי בעבודה וקשה לי לראות שאחרי כל זה אני גם לא מרוויחה ממש הרבה.
אני מניחה שאני נשמעת מאוד מפונקת ואולי זה נכון, אבל האמת היא שמאוד קשה לי להתמיד בשגרת העבודה ואני אפילו כועסת על עצמי בגלל זה.
יש לי חברות שעובדות אפילו בשתי עבודות בתור מלצריות או מארחות ואני לא מבינה איך! אני חוזרת אחרי יום עבודה שבו קמתי מוקדם, שרפתי את המוח בכתיבה ועמדתי בדדליינים מטורפים וכל מה שבא לי זה לישון.
ממש אשמח לעצות איך אפשר להפוך את השגרה הזאת לנסבלת עד שאתחיל לימודים. שגרת הלימודים זה משהו שאני מחכה לו, אני מאוד אוהבת ללמוד ובעבודה לעומת זאת אני מרגישה שאני נשחקת.
איך לא ליפול לתחושת הדיכאון הזאת? לאפרוריות שבשגרה?
וכל מי שיגיד לי "תמצאי זמן להתעסק בתחביבים ודברים שאת אוהבת" אני מנסה. בסוף היום מקפידה להתאמן, לקרוא ספרים, להיפגש עם חברים וכו'. זה לא משנה את מה שאני חווה. אני כבר לא יודעת מה לעשות כל יום אני מגיעה לעבודה יותר ויותר ממורמרת ומרגישה שהחיים שלי פשוט מדכאים...