אבודה בחיים, בלי תואר ועבודה ואין לי כל כך חיי חברה, לא מצליחה לצאת מהלופ, עצות?

שלום לכולם, אני פעם ראשונה שולחת הודעה באתר הזה ומאוד מקווה שאקח מפה באמת משהו שיעזור לי..

אני בת 28, בלי תואר, בלי עבודה בלי כלום, חיה עדיין עם ההורים בבית, אין לי כל כך חיי חברה... מאוד קשה לשמור על קשרים אמיתיים על בסיס יומי, רוב הקשרים החברתיים שלי כבר לא קיימים. מגיל קטן תמיד אהבתי לשחק משחקי מחשב, ועד היום אני עדיין משקיעה בזה הרבה זמן, בשבילי זה סוג של "בריחה" והסחת דעת. מעבר לזה אני אוהבת לשמוע מוזיקה, נטפליקס וכולה... אין לי תחביבים מסוימים מיוחדים לצערי.

עוד לפני המלחמה היה לי מאוד קשה, אני עם חרדה חברתית וכל מיני רגשות שליליים עם עצמי שמקשות עלי לעשות את המטלות הכי בסיסיות ביום יום, אני יודעת שאני צריכה לחפש עבודה אבל קשה לי אפילו להרים את עצמי ולהתחיל לעבוד בעוד עבודה שכנראה אשנא.. אני בן אדם מאוד חסר ביטחון, בעל דימוי עצמי נמוך מאוד, מרגישה שאני "חריגה" ושהכל יותר קשה לי בחיים לעומת אנשים אחרים. עוד שנתיים אהיה כבר בת 30, ומרגיש לי כאילו בקרוב יגמרו לי בחיים... אישה שמגיעה לגיל 30 הערך שלה אוטומטית קצת יורד בגלל השעון הביולוגי, הרבה גברים גם לא ירצו לצאת עם בחורה בת 30, ואני ממש בלחץ שלא אתחתן ולא אמצע בן זוג , ולא משפחה וילדים ואשאר ככה כל החיים חסרת ערך. אנשים שלא חווים את מה שאני מתארת לא באמת יבינו איך זה לקום בבוקר בתחושה שאת סתם מעבירה עוד יום בלי שום ערך, ועם הרגשה שהמצב לא ישתנה.
חשוב לי לציין שאני מרגישה ככה מאז שסיימתי צבא, לא מצאתי את עצמי אף פעם, מגיל קטן תמיד נכשלתי גם בבית ספר, יש לי בעיות קשב וריכוז. ובכללי כישלון זה מה שאני מכירה. אני שנים רבות באותו מצב ולא מצליחה להתקדם באמת בחיים, אני גם לא מאמינה שאצליח, אני לא מאמינה שאני חכמה מספיק להצליח או ללמוד מכיוון שכל מה שאני יודעת זה כישלון.
קשה לתאר את מה שאני מרגישה, אבל זה רגשות עמוקה, חרדה ולחץ כל יום, גם מצד המשפחה שאפילו לא מבינים ולא ידעו גם מה אני עוברת, תמיד מלחיצים אותי ואומרים לי את מה שאני כבר יודעת שאני צריכה להרים את עצמי ולעבוד או ללמוד ושבגילי להישאר בבית זה בושה, אני יודעת.
לא מצליחה לצאת מהלופ של עצמי, ואין לי גם אמונה שאני יכולה להצליח, הלוואי והיה לי. חשוב לי לציין גם שיש אנשים בחיי שמשפיעים עלי לרעה, וכרגע אין לי אפשרות להוציא אותם.. הרבה דברים השפיעו עלי בחיים ועדיין משפיעים. באמת מקווה שיהיה לי מתי שהוא טוב אבל לא רואה את זה קורה.
ניסיתי גם ללכת לכמה פגישות אצל פסיכולוגית ולא באמת עזר לי. כל הדברים האלה גם עולים המון כסף וזה לא פשוט לממן.
בגדול מתביישת מעצמי ומהמצב שלי.

אם יש מישהו או מישהי שהם בגילי או במצב דומה אשמח לשמוע בפרטי, לראות שאני לא ה"חריגה" היחידה. אשמח לעצות