בזוגיות ומרגישה מאוד מעורערת לגביה עקב מספר דברים שקרו, לעבוד על הקשר או לוותר?

היי לכולם ותודה שנכנסתם,

אני מבקשת ממש שתגיבו לי באופן מכבד, שלא תשפטו אותי לחומרה. האמינו לי שאני עושה את זה בעצמי.

אני נמצאת כבר שנתיים בזוגיות, הוא מבוגר ממני בשנתיים. על הנייר בחור שכל אמא רוצה לבת שלה.. בסך הכל יש לו לב טוב, יש לו המון חברים, מפנק, דואג, עוזר בכל דבר. אנחנו גם חברים מאוד טובים לרוב, עם הזמן למדתי שזה אחד הדברים החשובים..
אבל המון אנשים אף פעם לא הבינו איפה ההתאמה בינינו.. אני אדם מאוד ורבלי, סקרן, עמוק, רגישה, והוא.. לא.
אין בינינו תקשורת כי הוא פשוט לא טיפוס שמדבר, הוא מאוד אגרסיבי בתגובות שלו, לא מבין סיטואציות, עם כל טוב לבו גם יכול להתנהג לפעמים בצורה מחרידה ולבייש אותי ליד החברים שלו כדי לצאת ״גבר״.

מעולם לא הצלחתי לסמוך עליו עד הסוף.. ובדיעבד צדקתי.
לפני כחודשיים היינו יחד בחופשה וגיליתי דברים מכוערים לגביו ולגבי האקסית האובססיבית שלו, דברים שמבחינתי הם בגידה לכל דבר. הלב שלי נשבר באותו רגע. לאחר שעימתתי אותו מול הדברים וממש בכיתי, הוא עירב את אמא שלו שירדה עליי ואמרה לי שהוא יכול לפזול לכיוון של מי שבא לו וממש יצאה עליי ופתחה מולו דברים אישיים שלי, השוותה ביני לבין האקסית ועוד המון דברים שלא עושים. יש לציין שתמיד כיבדתי את אמו ועשיתי לה כבוד, והקשר בינינו באמת היה מצוין, אבל מבחינתי סגרתי לה דלת. עדיין מכבדת אותה אבל ממש לא חברותית איתה ומשתפת אותה כמו פעם.

להלן העניין. כבר חודשיים שהלב שלי לא פה. קצת אחרי כל מה שקרה התחילה המלחמה. נשארנו יחד על הנייר.

התעורר קשר ישן ביני לבין שכן שלי. קצת לפני שהכרתי את הבן זוג שלי יצאנו לדייט אחד שלא הלך. לא היה בינינו כלום מיני, נטו שיחות עם קצת פלירטים. אולי רציתי להרגיש שאני ״מחזירה״ לבן זוג שלי, על אף שלא עשיתי כלום פיזי.. לא מסוגלת, לא באופי שלי לשכב במקביל.

נפגשנו פעמיים במהלך החודשיים האלה בגינה של הבניין ודיברנו. במהלך השיחות הבנתי כמה הסטנדרטים שלי נמוכים.
הוא איכשהו משך אותי, למרות העובדה שהוא ממורמר, בלי חברים, שונא אנשים, מובטל בלי שקל בבנק ומתוסבך על כל הראש.
ניתקנו קשר בסופו של דבר כי הבנתי שזה שאני רעבה לא אומר שצריך לאכול הכל, האנרגיה שלו הכבידה עליי כבן אדם וגם כי הרגשתי מגעיל עם עצמי.

כבר חודשיים אני לא ישנה בלילה ובדילמות. להישאר עם הבן זוג שלי ולהילחם בכעס שלי או להיפרד? אני מרגישה שזה מונח עליי כמו משקולת, אבל מנגד מבינה שיש הרבה יותר גרוע בחוץ, מה גם שהתבגרנו יחד, חווינו דברים יחד והיו רגעים מדהימים בקשר.
מוכנה להתפשר על עניין העומק אפילו כי הבנתי שרוב העמוקים הם מתוסבכים ואני פחות בקטע.. מדברת כרגע רק על עניין המחילה של מה שעשה ועל שאר הדברים שציינתי שהם לא העומק.

אשמח לעצות..