המילואים גומרים לי על הנפש, להתייצב שוב? האם כולם מרגישים כמוני?

שלום לכולם.
כותבת כאן כי לא מוצאת פתרון לדילמה.
לפני שנה וחצי השתחררתי משירות סדיר בתפקיד קרבי, וכמו כולם התחלתי לתכנן תוכניות ליום שאחרי. הספקתי לטעום קצת מן האזרחות עד השבת השחורה, שבעקבותיה גויסתי בצו 8 למילואים הראשונים שלי, ליחידה קרבית בתפקיד מפתח ביחידה. אני אציין שתמיד הייתה לי מוטיבציה גבוהה מאוד, אני "צהובה" ומעולם לא עברה בי המחשבה להשתמט מהשירות. גם בשבעה באוקטובר קפצתי ראשונה לגיוס מתוך תחושת שליחות גבוהה מאוד. ביליתי שלושה וחצי חודשים בתנאי שטח קשוחים, אך לא היה זה מה ששבר אותי. האווירה בצוות שהייתי בו הייתה רעילה מאוד, משחקי כוחות של ותיקים צעירים ואווירה מתנשאת ועוקצנית. כמו סיר לחץ. התאמצתי מעל המצופה וניסיתי להרים את היחידה מקצועית, וכמובן, כיאה לצה''ל המערכת ניצלה אותי ולעסה אותי עד שנגמרה לי האנרגיה. בנוסף, חוויתי אירוע טראומתי בעקבות התרשלות של מפקד היחידה שלי, שהייתי צמודה אליו כל הזמן, שלא לקח אחריות על אירוע מזעזע שבעקבותיו זרק מעצמו אחריות ואפילו לא עשו על זה תחקיר... לא אפרט אבל קרה בגלל שלא ראה אותי ממטר. לקראת סוף תקופת המילואים, נשר לי המון שיער ואף הובילו אותי למיון בעקבות לחצים בגוף שהתבררו בתור חרדה פיזית. החזקתי את עצמי עד הסוף ורק חיכיתי מתי זה יגמר. אני בחורה חזקה, עברתי המון בחיים, אך מעולם לא הייתי קרועה כל כך בין מה שהמוח אומר, שצריך להמשיך, לבין הגוף שמאותת שהגיע הזמן לעצור. מה גם אין לי כל כך עם מי לדבר מלבד חברים כמובן, כי אני עצמאית מהוריי וחיה ומכלכלת את עצמי לבד. חזרתי לשגרה והתחלתי טיפול נפשי שעזר לי מאוד. מרגישה בריאותית הרבה יותר טוב, אחרי תקופת שיקום של חודשים. בעקבות המצב במדינה יש דיבור חזק על חזרה למילואים ורק המחשבה על כך מכאיבה לי; אני מתעוררת בלילה מחלומות שאני נמצאת שם, לא מצליחה להבין למה אני מגיבה ככה כשיש אנשים שעברו דברים הרבה יותר קשים ממני... מי אני בכלל שמעזה להתלונן. לא יודעת מה לעשות ונקרעת בין תחושת השליחות והרצון לשרת, מה שאני רגילה לעשות כל חיי, לבין ההבנה שאולי זה משהו שלא מתאים לי יותר. אשמח לעצות או למילה טובה, או הזדהות ממישהו שעובר את מה שאני עוברת כי אני חייבת את זה מאוד. אציין שמפקד היחידה לא משחרר אף אחד לתפקיד אחר כנראה מאותה הסיבה שהמון רוצים לעזוב. לצערי המערכת הורסת גם את מי שהכי רוצה לעשות! לא יודעת מה לעשות כבר. אני משתגעת.