חושבת לרדת מהארץ וזה שובר אותי…

היי
חשוב שתבינו לפני הכל, נולדתי בארץ ואני אוהבת אותה בוורידים שלי.
רק מה, שינתה את פניה וזה לא סלוגן, זאת מציאות.
אני כן חושבת שאנחנו באמצע תהליך חברתי בטחוני חשוב אבל יקח כמה שנים עד שנתייצב להבראה כלשהי ועד אז החרב על כולנו באמת סכנה.
האויבים שלנו רציניים ומשחקים איתנו משחקי הכלה וכולם רדומים במשמרת כי קיימים שלושה בוסים על האיזור שרבים ביניהם למי השליטה ואף אחד לא קולט.
ולא , זה לא ביבי ולא אף ישראלי אחר.
אף פעם לא חשבתי לעזוב את הארץ אבל אני כן מתחילה לחשוב לרדת ממנה כי אני לא רואה את עצמי חיה בחרדות האלה יותר, אתה יכול להיות זהיר ומחושב אבל הסכנה מגיעה באלפית השניה שאתה לא שם לב.
שלא נדבר על כלכלה ירודה שאכלה את מעמד הביניים.
חינוך? בהתפרקות לגורמים ובדידים.
לראות את גדעון לוי מלכלך עלינו בכל מדיה בעולם שובר אותי אבל בא לי לקום בבוקר ולחשוב נטו על מה אפשר לעשות מבלי להזהר על פיגוע, טיל או שינוי אחר. לא בא לי על כל ההפגנות הפוליטיות האלה בכסות מהפכה חברתית שלא קיימת כי אם תירוץ פוליטי לבחירות, ולא אני לא בוחרת ביבי.
על 120 בכנסת מבישה שעוד בשיא חוצפתם יוצאים לפגרה אחרי שחיו בבטלה כל הזמן הזה. מזכירה לכם שבתחילת המלחמה הגברת שרת ההסברה נעלה את המשרד ואין לנו עד היום משרד הסברה.
אבל תקציב עצמי על חשבון קופת הבוחר לכולם בשפע.
משניאים אותנו אחד נגד השני כי זה הפרד ומשול, מה שמחזיק אותם על הכיסא. מה שגורם לפילוג בינינו ולשיח אלים ולחוסר ההתקדמות הכלכלית שלנו.
זוג צעיר שלא יכול לקנות בית ורק שכבת משקיעים שעבדו על המדינה הבורחים ממיסוי מסוגלים, איפה זה נשמע בעולם? בשום מקום!
הולכים למכולת עם ארנק ויוצאים עם הלוואה בתשלומים. וכל זה אחרי שקרעת את הת.חת בעבודה.

אני בעלת דרכון זר חזק בעולם ועכשיו זאת הפעם הראשונה שאני חושבת לממש את היכולת שלו לאפשר לי מחיה חופשית ללא ויזה ותנאי מדינה של מקומיים.
כולי אכולת אשמה וכאב על המחשבות האלה כי אני נכדה לניצולי שואה ובכלל ניצולי אנטישמיות ״מודרנית״ אבל אין לי ברירה, אין פה חברה, כלכלה או מדיניות ובטח שלא ביטחון.
לעצום עיניים ולחשוב שכל ה 120 מאמינים שישראל היא לא עצמאית אלא חלק מכפר גלובאלי ועוד כוכב בדגל של הדוד סם, מחשבה ששוברת אותי. שלא נדבר על הגרידיות לכסף שאכלה פה כל חלקה טובה.
האירו את עיניי.