איך לא ליפול ל"הוא נחמד אליי" ולעמוד על שלי?

היה לי מקרה אתמול בבוקר שאדם שאני לא מכיר ולא ראיתי בחיים חיכה שאלך עם הכלב שלי לכיוון הבית בכדי להעיר לי את הדבר הבא:
"למה הכלב שלך צולע?"
הסברתי למה
ולכם אגיד שהכלב שלי בסדר ושאני לא רוצה להתחיל לפרט על שיח שלם ועל מה יש לכלב שלי למיניהם אלא להגיע לנושא שאני מבקש את עזרתכם בו.
בכל מקרה מקצר לכם את השיח ואחרי שהוא המשיך לשאול שאלות על הכלב שלי ולמה אני מרים אותו בידיים, הוא אמר "אתה צריך ללכת לוטרינר ולהשאיר אותו שם. לקחת לך כלב חדש שישעשע אותך".
הסברתי לו שאם אבא שלי היה זקן אני לא זורק אותו לפח כי הוא קצת מתקשה, והוא אמר "אל תיכנס לדיני בורא עולם" שבכלל לא אמרתי את המילה אלוהים ולא שום דבר בסגנון.
עכשיו על אותו מטבע יכולתי להגיד "ומי אתה שתחליט איך ומתי לקחת חיים של כלב?" אבל לא רציתי לריב, הייתי עייף, מוקדם בבוקר, תן לי לטפל בכלב שלי ולחזור לעיסוקים שלי.
אבל באופן כללי זו הבעיה שעליה נפתחה השאלה:
אני חושב שאנשים יותר מדי "נחמדים" ולכן אני מפחד ליצור ריב או לעמוד על שלי. למשל אותו אדם שפנה אלי אתמול, הוא לא היה אדם רע או תוקפני, פשוט מאוד טיפש לדעתי, ולא שאלתי את דעתו, לא הסתכלתי עליו, לא אמרתי בוקר טוב כי אפילו לשכנים שלי אני נמנע מזה עד כמה שאפשר, והוא לא רק שהחליט לפתוח איתי שיח אלא גם "זו דעתי" ומעולם לא ביקשתי את דעתו.
עכשיו ברור שהתשובה נמצאת בפוסט עצמו של "תציב עקרונות וגבולות ותעמוד עליהם" אבל הבעיה שלי היא שאני רואה שאדם לא רע ומגיע ממקום רע, אני מתרכך. ואני רוצה ללמוד להיות קר כלפי כולם אלא אם הוא באמת חברותיים ולא במסכת של "אני בסך הכל מדבר איתך שיחת בוקר קלילה שכוללת את דעתי על כך שאתה צריך להרוג את הכלב שלך" זו הייתה הגישה שלו שהיא דוחה לאין לתאר במילים.

אז איך אני מפסיק ליפול לכך ש"אנשים בסך הכל נחמדים?" כי זה קורה גם בסופרים גם בעבודה ובכל מקום בחיים ש"הוא פשוט לא רע אז לא אתקוף אותו" שמרגיש לי כמו תירוץ עלוב לכך שאני מפחד לעמוד על שלי.
אני רוצה לדעת להיות איתן, שלא אתן לאף אדם שאני לא מכיר לפתח איתי שיח. שלא אפחד פשוטו כמשמעו ללכת מהשיחה אם לא בא לי להישאר בא מבלי "לפחד לפגוע באדם שמולי" כי למה אני צריך להרגיש רע כשמישהו אחר בכלל פונה אלי, גוזל לי מהזמן על הדעות המטופשות שלו, ואני אח"כ צריך לעלות הביתה כועס על הטיפש הזה ועל כמה שהוא הרס לי את הבוקר בכך שאני מתחיל לדמיין את הכלב שלי מורדם למיניהם.
וזו מתכונת שחוזרת על עצמה. אני יודע לעמוד על שלי, אבל אני מפחד לפגוע או להיות חוצפן גם כי זה המוסר שלי, אבל אני בכלל מעדיף לא לדבר עם אף אדם, וגם אנשים שמזהים אותי מחוץ לעבודה שלי אני משתדל לשמור על קור.
אנשים מביאים איתם גיהנום למקרה שמישהו מכם תהה. אנשים הם מקור הבעיה ואני משתדל לא להכניס בעיות לחיים שלי שמילא עמוסים.
אשמח מאוד לעזרה פה.