מכתב לאקס... לשלוח?

היי.. חשבתי לשלוח מכתב לאקס שלי אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה להגיד לו ובמילים זה לא יוצא.. מה שכתבתי זה גם סוג של פריקה, תקווה קטנה בלב שהוא ייקרא את זה גם וידע שזה הוא..


טוב החלטתי לכתוב משהו כי אני חייבת סוג של סגירה
פשוט להגיד כל מה שאני מרגישה וחושבת בלי לסנן ובלי לדאוג מה אתה תרגיש וכו' כי אנחנו כבר לא בשלב הזה.
אני רוצה שתדע שאחרי הפרידה, הרגשתי שנגמר קשר מאהבה טהורה לגמרי, אהבה אמיתית, קשר שלא יהיה לי ולא אחווה אותו עוד פעם בחיים.. ושהסיפור בינינו נגמר כי שנינו עשינו טעויות.
אחרי שנפרדנו לא רציתי להיכנס לקשר שוב, לא רציתי להיקשר שוב לאף בנאדם ושלא נדבר על להיפגע כמו שנפגעתי.
נשארתי עם אפס ציפיות מגברים, מבחינתי הייתם עם אנטיפת, חסר רגישות, וסגור.. שלא משנה כמה דברים יפים אמרנו יש את מה שהיה בתכלס והתכלס היה קשר של שלוש שנים (שמבחינתך היה כמה חודשים לפי מה שסיפרת לאנשים), קשר של שלוש שנים שבו מחקתי את עצמי בהרבה מובנים, ניסיתי לקבל כל דבר באהבה ובאמת אהבתי את השטויות שלך, לפחות חשבתי ככה.. לא הבנתי עד כמה בהמשך זה ישאיר לי צלקת.
אני באמת נשארתי עם כל כך מעט ציפייה מגברים.
הבחור שהכרתי הכיר אותי בשלב שהלב שלי היה קרח, לא רציתי להיכנס איתו לשום קשר
אפס ציפייה ממנו שהוא יתייחס אליי כמו שבאמת מגיע לי, למה שיענה לי לכל שיחה ולכל אסמס?
למה שיזכור לענות להודעות ולא ישכח אותי כמו שאתה תמיד עשית?
למה שארגיש בנוח להיות איתו במשך יומיים רצופים בלי להרגיש מעיקה?
למה שאם משהו עובר עליו שישתף אותי? שיספר לי מה הוא מרגיש וככה לא ארגיש שזה בגללי?
למה שיחכה לי בפתח הדלת כשאני מגיעה אליו וישים לב בכלל שהגעתי?
איך קורה פתאום שאני לא אוכלת סרט בכל פעם שהוא קצת מבואס?
איך קורה שפתאום הוא מוכן להשקיע קצת מעצמו ובשבילנו ולצאת לטיולים?
איך הוא שם אותי למעלה בסדר העדיפויות שלו, ויודע להתנצל באמת מהלב כשהוא יודע שעשה משהו לא בסדר?
תבין, אני באמת חשבתי שזה היחס שמגיע לי, אני באמת חשבתי שככה אתם, זה לא אשמתכם, שזה משהו בתפיסה שלי שהייתה שגויה, שהייתי רגישה מדי ומצפה ליותר מדי מקשר.
ולצערי זה לא דברים שעוברים, אני כבר שנה בקשר ועדיין, מרגישה רע להגיד לו משהו אם קצת לא טוב לי, כל פעם שאני מקבלת אסמס אפילו של 'בוקר טוב' אני מופתעת, כשרע לו והוא עצוב הוא בא ומשתף אותי במה שקורה ואני עדיין מופתעת מזה כל פעם מחדש
שנה שלמה ואני עדיין עם השריטות מפעם.
אני אשקר שאגיד ששמחתי לשמוע שיש לך חברה חדשה, שמחתי שכן למרות כל השטויות שלך כן מצאת מישהי שתסתדר עם זה, אבל מאוד צבט לי בלב לשמוע שאתה טס איתה לחו"ל.. כשאיתי אפילו לטיול לא יכלת להשקיע קצת ולקום מוקדם בבוקר כדי ליסוע.
כן, מרגיש לי ששלוש שנים אכלתי ממך רק חרא כדי שאח"כ תבוא מישהי ותקבל אותך אחרי שכבר הבנת דבר או שניים בזמן שאני נשארתי עם צלקות שאני מקווה שיעברו בסוף. אני פגועה, מאוד . וזה משהו שלקח לי זמן להבין, אם אחרי הפרידה ממך אמרתי בלב שלם שאני מאחלת לך רק טוב ושאתה בנאדם מדהים עכשיו אני מבינה כמה אני טועה, לא הגיע לי לעבור את זה, וכן אני מתחרטת על הזמן שבזבתי, ככה מרגיש לי. אומרים שהכל לטובה , הדבר היחידי שיצא לי מזה טוב זה שאת סוג הקשר הזה אני לא אעבור שוב, אני לא אתן לזה לקרות ואני יודעת מה מגיע לי, ולמזלי הבנתי את זה בשלב מוקדם בחיים ולא בגיל 27 לפני חתונה.
וכן, זה אולי שטותי, אבל כאב לי לראות ששמת איתה תמונת פרופיל כשלי בקושי הסכמת להעלות תמונה אחת איתך, אולי השתנת, אולי התבגרת והבנת דברים שאז לא הבנת. אבל זה לא מונע ממני להרגיש כעס ובזבוז על הזמן שהייתי איתך, אמרת לי אלף מילים יפות אבל בפועל לא קיבלתי ממך שום דבר.
בקיצור, המטרה של מה שאני כותבת זה בעיקר בשביל לפרוק, כדי לסיים את הפרק הזה בחיים שלי ואני מקווה שזה מה שיעזור לזה, לא בריא להשאיר כעס בפנים. אני גם במקום כל כך אחר, טוב לי, אני נמצאת בקשר אני מקבלת בו כל מה שלא קיבלתי קודם וגם מעבר. שזה גם שמפריע לי, אני מעריכה כל דבר הכי קטן גם שלא צריך, אני לאט לאט לומדת להבין שמגיע לי הכי טוב בעולם ולהפסיק להוריד מהערך שלי.
אז למרות הכל תודה שלימדת אותי את הפרק הזה בחיים, יכול להיות שבלעדייך ההבנה הזאת לא הייתה עולה לי אף פעם.
אני מאחלת לך המשך חיים מאושרים, ומקווה שאחרי לא יהיו עוד בנות שייצאו עם אותם הרגשות והלקחים שאני לקחתי מהקשר איתך, ושאולי באמת אחרי שנים של ניסיונות משהו שם כן השתנה