הייתי במסגרת אקדמית כל החיים. והגעתי למצב שבו אני לא יכול להמשיך. למה? אין לי כבר את התשוקה שהיתה כשהייתי צעיר. הגעתי לשלב שבו אני צריך לבחור בין להילחם על להתקבל לדרג ניהולי עם סיכוי הצלחה נמוך לבין לחפש כיוון חדש לחיים.
והחלטתי בלב מאוד כבד שאני סיימתי את השלב הזה של החיים שלי ואני פורש.
לצערי הרב, לאחר חיפושים רבים לא הצלחתי למצוא שום משרה הולמת את כישורי. או שהייתי ממש אובר קווליפייד או ממש אנדר קווליפייד. או משרות שדורשות איזה 10 שנות ניסיון בניהול פרויקטים וידע ב10 תוכונות מקצועיות או משרות שמתאימות לסטודנט שנה ב'. שני המקרים לא היו מוכנים לקבל אותי. והגשתי קו"ח לכל אחד. הגשתי המון.
אז נשאר לי רק מקום אחד שמוכן לקבל אותי. והוא קיבל אותי בזרועות פתוחות. בלי ציניות.וזה בית ספר תיכון. בתור מורה.
וזה מקצוע שבישראל נחשב לנחות, שזוכה לזילזול, שבו צריך להתעסק קבוע עם הורים כועסים, עם מנהלים מעצבנים, עם ילדים חמומי מוח.
מקצוע שאני קצת מתבייש להציג את עצמי כשאני מדבר עם אנשים חדשים.
חייב לציין שללמד בפני עצמו זה כן משהו שאני תמיד אהבתי. גם במסגרת אקדמית בסופו של דבר הוראה היה החלק שמעניין ביותר. ולפני שאתם שואלים: גם חיפשתי משרות מרצה באקדמיה, לא היו מודעות דרושים בתחום...
איך להתגבר על תחושת הכישלון בחיים? איך לא לשקוע לתחושה שאני לא השגתי כלום בסופו של יום?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026